הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה קבל עתה ערעור על פסק דינה של ועדת ערר לפי חוק הנכים וקבע כי סכרת מסוג 1, בה לקתה חיילת במהלך שרותה הצבאי והשתחררה בפרופיל 21, לא נגרמה עקב שרותה הצבאי, שכן אף כי ייתכן שמבחינה סוביי קטי בית, הייתה החיילת נתונה ללחצים בעקבות השתתפותה בקורס טירונות ומש"קיות ת"ש ובעקבות החשש מפני הדחתה, הרי שמהבחינה האובייקטיבית, לא התקיימו אותם לחצים או מתחים המיוחדים לחיי הצבא, כנדרש לפי הפסיקה ולפיכך נדחתה תביעתה.
הרכב השופטים: אב"ד השופטת שושנה שטמר, והשופטים ברכה בר זיו וד"ר עדי זרנקין.
רקע:
היא הגישה לקצין התגמולים תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) , בטענה כי לקתה בסכרת עקב שירותה הצבאי וזה דחה תביעתה. לאחר מספר הליכים משפטיים קבלה ועדת הערר את ערעורה וקבעה כי מחלת הסכרת נגרמה עקב שירותה הצבאי .
בערר שהגישה טענה החיילת כי היא נשלחה לקורס טירונות ומש"קיות ת"ש שנמשך 9 שבועות, במהלכו היא נחשפה למתח נפשי רב ומחסור בשינה, וכן לעומס לימודים רב תוך עמידה בביקורת ומעקב שוטפים.
במהלך הקורס היא הועמדה בפני ועדת הערכה, (שהייתה אמורה לקבוע אם להדיחה מהקורס אם לאו), בה, לטענתה, נמתחה עליה ביקורת על ידי חברי הועדה ביחס לתפקודה בקורס, דבר שהסב לה מתח נפשי רב. בסופו של דבר הושארה בקורס, ולאחר סיומו שובצה במחנה 80, ואולם היא טענה כי מאחר ולא הייתה קצינה במקום, עימה יכלה להתייעץ, היא התקשתה לפתור בעיות שהתעוררו, ונאלצה להסתייע במש"קיות אחרות לפתרון הבעיות בטלפון, וכל ההתנהלות הזו לוותה במתח וחרדה מפני כישלון בתפקידה.
כשבוע לאחר הגיעה למחנה 80, החלה המשיבה לסבול מצימאון והטלת שתן, הזעה והתקפי חולשה וביום 11.6.02 אושפזה בבית חולים וכעבר יומיים אובחנה אצלה סכרת מסוג 1. הפרופיל שלה הורד ל-21, וביום 9.8.03 היא שוחררה משירות.
השופט ד"ר זרנקין ציין כי בפסיקה נקבעה הלכה בדבר הצורך בהתקיימותם של שני יסודות, היסוד הסובייקטיבי והיסוד האובייקטיבי, על מנת לבסס קיומו של קשר סיבתי משפטי בין שירות צבאי לבין התפרצותה של מחלה קונסטיטוציונלית (כדוגמת הסכרת) הפורצת בעת השירות. בענייננו, ועדת הערר התרשמה שהמשיבה סבלה, מבחינה סובייקטיבית, מלחצים כבדים שעה שעברה את הקורס, וכי היא נכנסה למצב של לחץ נפשי קשה. מבחינה זו מתקיים היסוד הסובייקטיבי המוזכר לעיל, והוא אף לא היה שנוי במחלוקת בין הצדדים.
השאלה לגביה נחלקו הצדדים הייתה, האם התקיים בעניינה של המשיבה גם היסוד האוביי קטי בי הנזכר בפסיקה.
השופט זרנקין ציין כי במקרה זה, לא קיים המרכיב האוביי קטי בי הנדרש להוכחת קשר סיבתי בין תנאי שירותה של המשיבה לבין מחלת הסכרת.
הרצון להצליח בקורס שנועד להכשיר את משתתפיו לתפקיד מסויים, תוך הימצאות בסביבה תחרותית, והחשש מפני כישלון והדחה ממנו – כל אלו אינן חוויות שמיוחדות וייחודיות למציאות הצבאית ככזו, והן מתרחשות גם בחיים האזרחיים חדשות לבקרים.
אף כי ייתכן שמבחינה סוביי קטי בית, כפי שהתרשמה הועדה, הייתה המשיבה נתונה ללחצים בעקבות השתתפותה בקורס ובעקבות החשש מפני הדחתה, הרי שמהבחינה האוביי קטי בית, לא התקיימו אותם לחצים או מתחים המיוחדים לחיי הצבא, כנדרש לפי הפסיקה. בענייננו המשיבה אף לא עברה אירוע דחק חריף וקיצוני, אשר הפסיקה הכירה, לעיתים, בקשר שבינו לבין מחלת הסכרת.
שופטות ההרכב – האב"ד השופטת שטמר והשופטת בר זיו הצטרפו לקביעות השופט זרנקין ולאור האמור נדחתה תביעתה.
ע"א 653-08/ניתן 29.11.09 רצ"ב פסה"ד לאחר הסרת פרטי המשיבה.
.png)
