שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה משה גל עד גזר על הנאשמים מוחמד בן 29 וחמזה בן 26, שהורשעו עפ"י הודאתם בהתאם להסדר טיעון בעבירות: קשר לפשע, חטיפה וכליאת שווא של מתלוננת שהיתה בת זוג של שני הנאשמים בזה אחר זה ונאשם 1 גם בעבירת תקיפה חבלנית, כל זאת בעקבות טענת הנאשם 1 כי המתלוננת בגדה בו עם הנאשם 2 את העונשים הבאים:


על הנאשם 1 –מוחמד - 30 חודשי מאסר בפועל , הפעלה במצטבר 5 חודשי המאסר המותנה בתיק אחר כך שיהא עליו לרצות 35 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי בהתאם לסוגי העבירות לתקופות -18 חודשים ו-7 חודשים, 10,000 ₪ פיצוי למתלוננת. כן המליץ השופט בפני שב"ס לשקול בחיוב בקשת ק. המבחן לשלב נאשם זה במסגרת טיפולית לגברים אלימים, אם יימצא מתאים לכך.


על הנאשם 2-חמזה - 20 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי בהתאם לסוגי העבירות לתקופות 8 חודשים ו- 7 חדשים ופיצוי בסך 6,000 ₪ למתלוננת.


רקע:

בין עווד לבין המתלוננת היה קשר זוגי עד שבתחילת חודש מאי 2009 היא החליטה לסיימו.

 

בסמוך, ניהלה המתלוננת קשר זוגי עם חמזה, חברו של הנאשם.

 

בתאריך 8.5.09, לפנות בוקר הגיע עווד לאזור בית המתלוננת בנהריה והבחין בה יושבת עם חמזה ברכבו של חמזה.

 

הוא החל לצעוק ותפס את המתלוננת בכדי להכותה, אך היא השתחררה בעזרת חמזה והלכה לביתה. לאחר מכן קשר עווד קשר עם חמזה לחטוף את המתלוננת ולכלוא אותה ברכב בניגוד לרצונה תוך שימוש באלימות ואיומים.

 

הנאשמים נסעו למקום עבודתה של המתלוננת במסעדה בעיר נהריה, שם המתינו לבואה ולאחר שסרבה לפתוח את החלון עווד קפץ ונכנס דרכו לתוך המסעדה, אחז בשערותיה ותוך קללות משך אותה בכוח ובניגוד לרצונה אל מחוץ למסעדה לתוך הרכב והושיבה בו.

 

חמזה פתח בנסיעה מהירה מהמקום, תוך שהמתלוננת צועקת לעזרה ונאבקת בעווד בניסיון להימלט מהרכב, אולם עווד אוחז בה בחוזקה ומכה אותה לבל תברח. במהלך הנסיעה נסתה המתלוננת להיחלץ, אולם לא הצליחה בכך, חמזה המשיך לנהוג ועווד המשיך להכותה במכות אגרוף בראשה ובגופה ולאחוז בה בחוזקה למרות התנגדותה הפיזית, פן תברח.

 

כמו כן אמר לה עווד שלא ירחם עליה וזו רק ההתחלה. רק בכפר מזרעה משעצר חמזה את הרכב הצליחה המתלוננת להשתחרר מאחיזת עווד ולהימלט מהמקום. כתוצאה ממעשי עווד נגרמו למתלוננת חבלות, שריטות ושטפי דם בפניה, בראשה ובכל חלקי גופה.


השופט גלעד ציין סיפור המעשה אשר גוללו בפני כתבי האישום, בעובדותיהם הודו הנאשמים, מפחיד. משל אין דין ודיין, משל אין מורא מרשויות האכיפה, משל חברה או בת זוג לרכוש דמתה, כך פעלו הנאשמים.

 

הנאשמים קשרו קשר לחטוף ולכלוא את המתלוננת וביצעו את זממם בהתמדה ובנחישות ורק יד המזל הצילה את המתלוננת מפניהם. השופט הוסיף כי צודק ב"כ המאשימה כי המתלוננת חוותה אימה ופחד שילוו אותה בעתיד וכי על עבירות כאלה ראוי להעניש בחומרה למען "יראו וייראו". כך הוא לגבי כל סכסוך מסיבה כלשהי, ולרבות כאשר אדם חש נבגד ע"י חברתו. שנאמר חברתו, ולא רכושו או "מקנהו".


בהתייחסו לרקע לביצוע המעשים, מה שכונה "בגידתה" של המתלוננת ציין השופט כי הוא מהווה בעיניו נימוק לחומרא ולא לקולא. וכדבריו: " לצערי, האלימות הננקטת כלפי נשים, בנות זוג, מסיבות "בגידה" או "חוסר נאמנות" מרקיעה שחקים וראוי שייאמר במפורש: בני ובנות זוג, גופם ונשמתם, שלהם הם ושלהם בלבד. ברצותם יעניקום לבני זוגם וברצותם ימנעום. כפיית הקשר הזוגי באלימות, מכל סוג שהוא, אסורה, והעובר על האיסור ייענש בחומרה למען לא יחטאו שוב, הוא ושכמותו, עבריינים בכוח. "


עוד הבהיר השופט כי אינו מקבל את המלצת שרות המבחן בהתייחס לחמזה – להשית עליו עונש מאסר שירוצה "בעבודות שרות" וצו מבחן למשך שנה מן הטעם שכאן גובר האנטרס הצבורי בשל חומרת מעשיו ושיקולי ההרתעה והגמול על שיקולי השיקום.


יחד עם האמור הבחין השופט בענישה בין עונשו של עווד שהיה הדומיננטי בפרשה לבין עונשו של חמזה שבמהלך הסיוט שעבר על המתלוננת "עצר" פעמיים – אמנם לרגעים קצרים בלבד – וגילה מעט חמלה כלפיה. בפעם הראשונה בתחילת הארועים כשסייע לה להשתחרר מתפיסתו של עווד שרצה להכותה, ובפעם השנייה, בבית הקברות כשמנע את המשך הכאתה ע"י עווד והציע לה לשטוף פניה. יחד עם זאת, ציין כי אין לשכוח ששותף מלא הוא למעשי עווד וסייע לו בחטיפה ובשאר מעשיו עם מכוניתו ובנוכחותו שבוודאי עודדה וחיזקה אותו. ניתן לומר על חמזה שלא היה הוא "צדיק בסדום" אלא, לכל היותר, "בערבון מוגבל".


לקולא נלקחו בחשבון בין היתר הודאותיהם של הנאשמים במסגרת הליך גישור שחסו זמן שפוטי ובעקר את העדת המתלוננת, חרטתם, נסיבותיהם האישיות והיות המאסר ראשון עבורם.


ת.פ. 14430-05-09