שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה רון שפירא, דחה עתירתו של מיכאל ינוביץ חבר מועצת עיריית חיפה יליד 1949 כנגד משרד הפנים ועיריית חיפה בגין אי תשלום הוצאותיו המשפטיות עקב הליך פלילי שהוגש כנגדו ובמסגרתו זוכה מחמת הספק מהעבירות תקיפת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד - שיוחסו לו.
השופט קבע כי החלטת הועדה של משרד הפנים לפיה, כתב האישום נגדו נולד ללא קשר לתפקודו הציבורי של העותר וכי הוא פעל באופן פרטי ולכן עיריית חיפה אינה צריכה לכסות את הוצאותיו המשפטיות בניהול ההליך הפלילי – הינה החלטה סבירה שלא נפל בה פגם.
רקע:
לטענת העותר ביה"ח רמב"ם השתלט על רח’ עפרון המצוי בסמוך לו והוא עצמו החל לנהל מאבק כנגד השתלטות זו.
בין היתר ביום 11.5.06 הגיע העותר למתחם בית החולים רמב"ם מכיוון רח’ עפרון, שבו מוצב מחסום והתכוון לעבור אותו עם רכבו , אך המאבטח לא אפשר לו ואז נטל העותר את המחסום והשליך אותו הצידה, תוך כדי שהוא פוגע עם המחסום ברכב שחנה במקום וגורם לו לנזקים בסך של 3,460 ₪.
בשלב זה הגיע למקום המאבטח והחל לרשום את מספר רכבו, אך העותר נכנס לרכבו, לחץ על דוושת הדלק ונסע תוך כדי פגיעה בשני מאבטחים.
בהמשך נכנס למתחם בית החולים, שני המאבטחים הנ"ל דרשו ממנו להשאר במקום, אך העותר דרס אותם בשנית.
בגין מעשים אלה ייחסה המאשימה לעותר עבירות של תקיפת עובד ציבור ושל היזק לרכוש במזיד ובמשפטו הוא זוכה מחמת הספק.
השופט שפירא ציין כי נוהל מימון הוצאות משפטיות בשלטון המקומי חל על מקרים שבהם מעורבים נבחרים ועובדים ברשויות מקומיות בהליכים משפטיים עקב מילוי תפקידם, ובעקבות כך נגרמות להם הוצאות משפט, שמן הראוי כי הרשות המקומית תממן אותן או תשתתף במימונן.
תנאי לזכאות למימון הוצאות משפטיות הוא קיומו של קשר סיבתי ישיר בין מילוי התפקיד עליו הופקד נבחר הציבור או העובד לבין המעשה או המחדל.
לטעמו של השופט מטרת הנוהל העוסק בהחזר הוצאות לנבחר ציבור הינה למקרים בהם נקלע נבחר הציבור שלא מרצונו להליך פלילי עקב פעילותו במסגרת תפקידו ואין הכוונה לאפשר לנבחר הציבור לנקוט מיוזמתו במעשים הגובלים בפלילים ואף מעבר לכך לשם השגת מטרתו, זאת גם אם המדובר במטרה ציבורית.
מעמדו של העותר כחבר מועצה בעיריית חיפה הקנה לו את הכלים לקידום מאבקו בהשתלטות בית החולים על רחוב עפרון והוא יכול היה להמשיך ולפעול, כפי שאכן עשה, באמצעות פניה לגופים המתאימים האחראים על העניין ובאמצעות פועלו במסגרת תפקידו כחבר מועצה. כמו כן הייתה פתוחה בפניו הדרך לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המוסמך.
עוד ציין השופט שפירא כי בהתאם לנוהל יש לתת משקל גם לשאלה האם התנהגותו של נבחר הציבור היא זו שהביאה להסתבכותו בהליך המשפטי, זאת לאור הקביעות שנקבעו במסגרת ההליך המשפטי ובהתחשב בתוצאות ההליך המשפטי, ולא הרי זיכוי חלקי מחמת הספק כהרי זיכוי מלא ומוחלט.
במקרה זה, לדברי העותר הוא הגיע מדי יום לבית החולים על מנת לאסוף את בתו מבית הספר לרפואה ובאותה הזדמנות גם פעל למען המאבק בבית החולים ובהשתלטותו על רחוב עפרון. מדובר בערוב שבין ענינו האישי של המערער ופעילותו הציבורית כאשר העותר עושה, במידה רבה, את מעמדו הציבורי כמנוף וכלי להשגת מטרה שאינה אך בתחום פעילותו הציבורית המובהק.
בנסיבות אלו, קבע השופט כי לא נתגלה חוסר סבירות בהחלטה בדבר אי קיומה של זיקה מספקת בין מילוי תפקידו הציבורי של העותר לבין המעשים שיוחסו לו בכתב האישום.
מאחר שלא נפל בהחלטה פגם של חוסר סבירות קיצוני קבע השופט כי אין עילה להתערבות בית המשפט המנהלי בהחלטה. עניינו נשקל מספר פעמים ונלקחו בחשבון כל השיקולים הרלוונטיים, ואין מקום בנסיבות העניין להתערב בהחלטה שלא לאשר לו מימון הוצאות משפטיות על פי הנוהל.
עת"מ 4582-10-09 ניתן 14.1.2010
(1).jpg)
