סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בחיפה השופט שמואל ברלינר פסק לתובעת, קורבן עבירת אינוס על רקע היכרות קודמת וטענה לנקמה, במסגרת תביעה אזרחית שהגישה כנגד המורשע בביצוע העבירות נגדה, (בתביעה נגררת להליך הפלילי) - פיצויים בסכום של 500,000 ₪ בנוסף על הפיצויים שנפסקו לטובתה בהליך הפלילי וכן הוצאותיה בסכום כולל של 50,000 ₪.

 

כן הביע השופט את דעתו כי מקרה של אונס הוא מקרה שכבוד התובעת נפגע בו קשות ולפיכך ראוי לפסיקת פצויים עונשיים.


רקע:


המדובר בתביעה נגררת למשפט הפלילי למתן פיצויים לתובעת, קורבן העבירות על נזקי הגוף שגרם לה הנתבע שהורשע, בפסק דינו החלוט של בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה בעבירות אינוס איומים והחזקת סכין שלא כדין.


במסגרת הארוע שארע בשנת 2006 בהיותה של הקורבן כבת 15.5 שנה והנאשם כבן 16 שנה גרר אותה הנאשם- (הנתבע ) למחסן חשוך ואנס אותה באיומי סכין, כל זאת על רקע היכרות קודמת וטענה לנקמה.

 

במסגרת ההליך הפלילי נגדו נדון הנתבע, בין היתר, למאסר לתקופה של 7 שנים, מתוכן 5 שנים בפועל וכן חוייב לפצות את התובעת בסכום פצויים בסך של 50,000 ₪ .


פסה"ד הנוכחי ניתן ע"י השופט ברלינר על דרך הפשרה, כפי שהסמיכוהו הצדדים לפסוק.


סגן הנשיא ברלינר ציין כי כאשר הוא מנסה לשוות לנגד עיניו את המקרה החריג שבחריג, המצדיק פיצויים עונשיים, כפי שהנחה ביהמ"ש העליון בפסיקותיו, הוא רואה לנגד עיניו את זה בו דן במסגרת תיק בו דובר במעשה אינוס קבוצתי תוך התאכזרות רבה כלפי התובעת, וכי במקרה הנוכחי מדובר במקרה חמור מעט פחות אשר גם בו נעשה אינוס תוך שימוש בכוח ואיום בסכין.

 

השופט ברלינר הוסיף כי : " ככלל, סבורני כי הפרשה שעמדה לדיון שם ואפשר שגם הפרשה הנוכחית, שתיהן עשויות לבוא בגדר ה"חריגים שבחריגים", המצדיקים פסיקת פיצויים עונשיים. את הבסיס העיוני לכך הייתי מוצא בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".


עוד הוסיף השופט ברלינר את הדברים הבאים: " כבודה של התובעת נפגע קשות על ידי האינוס. כבוד זה, מסופקני אם ניתן יהיה להשיב לה על ידי פסיקת פיצויים בראשי הנזק השונים, לרבות בראש הנזק הלא ממוני, אשר ביכולתם להשיב במידת מה את המצב לקדמותו, אך עדיין המצב המושב בעקבות פיצויים כאלה הוא רחוק ביותר ממצבה של תובעת שנאנסה כפי שהיה לפני מעשה האינוס.

 

פסיקת הפיצויים בדרך הרגילה הכרוכה בבדיקה רפואית של התובעת, גם על ידי רופא מטעם הנתבע, ובהעלאתה אל דוכן העדים לחזור להעיד ולספר את אשר עבר עליה, אינה פשוטה ויש עימה הצבת קושי ומחסום בפני התובעת. קרש ההצלה לתובעת מסוג זה היא התביעה הנגררת, המסתמכת על ההרשעה ובה ניתן לפסוק פיצויים עבור הכאב והסבל וכן פיצויים עונשיים, אף בלא העדת התובעת ובלא בדיקה כאמור".


ת.א. 13552-03-09 ניתן 27.1.10