סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בנצרת השופט תאופיק כתילי גזר על הנאשמים חבשי תאופיק יליד 1946 וחבשי מוחמד יליד 1974 שניהם מאיכסאל ,אשר הורשעו בפרשת תקיפתה וכליאתה של המתלוננת בתו של הנאשם 1 ואחותו של הנאשם 2 עקב כך שלא שעתה להוראותיהם לנוע בליווי בלבד בהיותה אשה גרושה , את העונשים הבאים:


נאשם 1 האב: שהורשע בעבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, כליאת שווא ואיומים נדון למאסר לתקופה של 24 חודשים מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי וקנס בסך 3,000 ₪.


נאשם 2 האח: שהורשע בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות נדון למאסר לתקופה של 24 חודשים מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי וקנס בסך 2,000 ₪.


רקע:


המתלוננת, בת 40 שנים, הנה בתו של הנאשם 1 ואחותו של הנאשם 2 והתגרשה לפני כשבע שנים ומאז גירושיה היא מתגוררת עם הנאשמים, אביה ואחיה. בשל מעמדה הרגיש בחברה בה היא חיה, בהיותה אישה גרושה, הטילו עליה הנאשמים הגבלות שונות ובעיקר מנעו ממנה לנוע מחוץ לבית ללא ליווי.


ביום 31.7.09, בשעות הערב, יצאה המתלוננת את הבית ללא ליווי, וכעבור מספר שעות שבה לביתה, כאשר באותה עת שהה הנאשם 1 בחתונה מחוץ לכפר. כששב האב מהחתונה, סיפר לו בנו כי המתלוננת יצאה את הבית ללא ליווי. הנאשמים נכנסו לחדרה של המתלוננת וביקשו הסברים ליציאתה ולחזרתה באיחור רב.

 

 

משלא קיבלו ממנה תשובות מספקות, תקפו אותה והכו אותה בצוותא באגרופיהם בפניה תוך שהם גורמים לה דימום באפה ובפיה. בהמשך אחיה היכה אותה בחוזקה במוט עץ בזרועה. לאחר שחדלו הורה לה האב לנקות את סימני הדם שנותרו על רצפת הבית, והיא עשתה כדבריו. במהלך כל הלילה שלאחר אירוע התקיפה, כלא אותה אביה בחדרה, כשהוא יושב לצידה ורובה ציד, אותו הוא מחזיק ברישיון, מונח על רגליו.


בבוקר יום 1.8.09 יצא האב את חדרה של המתלוננת אולם נותר בבית. כדי למנוע אפשרות בריחתה, סגר הנאשם את חלונות חדרה באופן הרמטי, באמצעות ברגים. מאוחר יותר הסיר את הברגים מעל החלונות. רק בסמוך לשעה 16:00 הצליחה המתלוננת להתקשר טלפונית עם אדם המוכר לה, וזה הזעיק את המשטרה. כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמו למתלוננת שבר באף, נפיחות ושטפי דם בפנים באזור שתי עיניה ובזרוע ונזקקה לטיפול רפואי.


השופט כתילי ציין כי כתב האישום מתאר מסכת עובדתית קשה ואכזרית שנקטו הנאשמים נגד בתם המתלוננת על רקע הטענה לחלול כבוד המשפחה, ווהדגיש כי אין כל טענה שיכולה להצדיק את מעשיהם החמורים של הנאשמים, לא טענה בשם כבוד המשפחה, ולא טענה בשם:culture defense.

 

בית המשפט אמור לצאת במסר ברור שאינו משתמע לשני פנים, כי האלימות בכלל ומעשיהם של הנאשמים בפרט, כמתואר בכתב האישום המתוקן, אין להם כל מקום ו/או הצדקה בחברה. בית המשפט אמור להמשיך ולחתור אל היעד של היאחזות בסובלנות ומיגור תופעת האלימות, על היבטיה, ועל אחת כמה וכמה כשהרקע לכך סכסוכים בתא המשפחתי ו/או אלימות המתבצעת על רקע חילול כבוד המשפחה.

 

 

בית המשפט אמור לתת הגנה לקורבנות האלימות ולאפשר לכל אדם, באשר הוא, לנהל אורח חיים נורמטיבי על בסיס כבוד וחירות. הגנות בשם כבוד המשפחה ו-culture defense אינם מקובלים, לא ישמעו ואין באפשרותם להכשיר ו/או להצדיק התנהגות אלימה כלפי בני משפחה, ילדים, נשים, בוגרים וקשישים.


עוד הבהיר השופט כי לא ראה כל דופי בהתנהגותה של המתלוננת שהינה אישה בת 40, בוגרת, אמורה להיות עצמאית בחייה ויש לתת לה את מלוא החופש לנהל את חייה באופן חופשי, מבלי להציב לה מגבלות ואיסורים.

 

 

כך או אחרת, וככל שהתנהגותה של המתלוננת הייתה "קנטרנית" כהגדרתם של המתלוננים שהסעירה את רוחם, הרי אין בכך כדי להצדיק נקיטה באלימות כלפיה. ככל שהנאשמים סברו כי התנהגותה של המתלוננת אינה הולמת את דפוסי ההתנהגות של החברה אליה הם משתייכים, הרי ביכולתם להתמודד עם התנהגות זו בדרכים חינוכיות ותרבותיות ולא על דרך האלימות והשפלה.

 

 

לא פעם איבדו נשים את חייהן כתוצאה ממעשים אכזריים של בני המשפחה תחת הכותרת "כבוד המשפחה". על כבוד המשפחה ניתן לשמור עת שנותנים כבוד לאדם באשר הוא, ועת שמטמיעים ערכי יסוד המושתתים על סובלנות, חינוך ותרבות.


ת.פ. 153/09

 

 


 


עודכן ב: 28/02/2010