עפ 170/07 ליאור מטיס נ' מ"י
עובדות המקרה:
רכב השייך למערער נתפס ע"י המשטרה ובו בתא המטען סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 17.5 ק"ג נטו מחולק לשלושה שקים ובהם 28 חבילות ארוזות.
על סמך הודאתו, הרשיע ביהמ"ש את המערער וקיבל את בקשת המדינה להכריז על המערער כסוחר סמים. ביהמ"ש העדיף את השיקול השיקומי, שעל כן קיבל את המלצת תסקיר שירות המבחן, והטיל על המערער מאסר בפועל של שישה חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות, 14 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5000 ₪.
בנוסף העמיד ביהמ"ש את המערער בפיקוח של שירות המבחן במשך שנה ממתן גזר הדין. משהכזיב המערער את האמון שניתן בו הן על ידי בית המשפט והן על ידי שירות המבחן אין טעם ומקום להמשך שהייתו בפיקוח של שירות המבחן.
מלכתחילה הענישה שהוטלה על המערער לא שיקפה את הענישה הראויה והמקובלת בעבירות מסוג זה, בהתחשב בכמויות הסם שמדובר בו. משנסתם הגולל על ההליך השיקומי – יש להתאים את רמת הענישה לרמה המתבקשת ומשכך הוטלו על המערער 18 חודשי מאסר בפועל, כאשר יתר רכיבי גזר הדין המקורי נותרו בעינם.. המערער עותר להשבת העונש המקורי שנגזר עליו.
שיקולי הענישה, הפרה נוספת של שירות המבחן:
1. שיקולי הענישה לעולם מורכבים משני ראשים: הראש האחד, העבירה – היקפה, חומרתה, הנזק הצפוי מביצועה לציבור והענישה המתחייבת מכך; הראש השני, העבריין ונסיבותיו האישיות וכיוצא בזה. במקרה הנוכחי לא יכול להיות ספק בכך שבגזר הדין המקורי נטה בית המשפט חסד למערער והעדיף את שיקוליו האישיים וסיכויי השיקום שלו, על פני אינטרס הציבור שמכתיב מלחמה חסרת פשרות בנגע הסמים, כאשר הביטוי המרכזי לאותה מלחמה הינה ענישה מרתיעה.
אכן הסם שמדובר בו בתיק הנוכחי הוא קנבוס שמוגדר כ"סם קל". לרוע המזל, סמים קלים מהווים לעיתים קרובות את יריית הפתיחה להתמכרות לסמים קשים יותר שלא לדבר על כך שגם בשימוש בהם עצמם טמונה סכנה.
2. עונש מאסר של 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות, אין בו ביטוי, וודאי לא ביטוי מלא, לנזק שגלום בהחדרתה של כמות מעין זו לשוק הסמים הרווי גם בלעדיה.
3. מרבית המקרים שבהם הקל בית המשפט עם נאשמים, היה זה על בסיס תהליך שיקומי מוצלח שהעיד על כך שהעבריין הכיר בחומרת מעשיו וערך שינוי של ממש בדרך חייו.
בעניינו, ניתן היה לצפות כי מי שמצוי במצבו של המערער יעשה כל מאמץ להתמיד בטיפול בין בשל הצורך שלא להכזיב את האמון שניתן בו ובין בשל החרב שהמשיכה להתנופף מעל ראשו בדמותו של צו המבחן שניתן לגביו כחלק מגזר הדין המקורי.
לא כך נהג המערער, המהירות שבה שינה את התנהגותו מצביעה על כך כי הוא עדין מסוכן לחברה והאיזון העדין שערך בית המשפט בין חומרת העבירה לבין נסיבותיו האישיות, שבו, כאמור, נטתה הכף לטובת המערער, הופר פעם נוספת בשלב המידי שלאחר מתן גזר הדין.
לסיכום,
האיזון יתבצע בין חומרת העבירה שעבר הנאשם לבין נסיבותיו האישיות כאשר העובדה שהינו עובד ולומד יכולה להקל בגזר דינו.
(1).jpg)
