עפ 881/84 ביטון נ' מ"י


עובדות המקרה:


המערערים הם בני-זוג, המתגוררים יחדיו בדירה בת סלון, חדר ומטבח חסר-דלת. באחד הלילות ערכה המשטרה חיפוש בדירה. איש משטרה מצא מתחת למסילה, עליה עמד המקרר במטבח, חבילה, ובה שש שקיות ניילון ובכל אחת מהן מנת קוקאין, במשקל כולל של 0.26003.

 

המערערים הורשעו בבית המשפט המחוזי בהחזקת סמים מסוכנים, על המערער הושתו 20חודשי מאסר, מתוכם 8חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. על המערערת הוטלו שנת מאסר-על-תנאי וקנס 000, 200שקלים.

 

לטענת בא-כוחם של המערערים, אפילו מישהו מהם מעורב בעבירה, קיימת אפשרות, שרק אחד מהם ביצע אותה, ובנסיבות אלה יש לזכות את שניהם, משלא הוכח על מי האחריות.


האם חלוקת הסם למנות מעידה על כוונה לסחור בסם?


1. לכאורה, כאשר נמצא מקום בו מצוי חפץ אסור בחזקתם של שניים, יכול בית המשפט לראות כל אחד מהם כמחזיק בחפץ; אך כל תלוי בנסיבות המיוחדות של המקרה הספציפי. אין סתירה בין האמור לבין הלכת הצורך ב"דבר מה נוסף" יתר על החזקה העולה ממציאות החפץ האסור בדירה שבשליטת שניים. "דבר מה" עשוי להידרש רק אם נסיבות המקרה שהוכחו מצדיקות את הדבר.


2. כיום, כאשר לכל אחד מבני הזוג זכות לקניין ולעשיית דיספוזיציה ברכושו יהיה קשה להניח כי נכסי בית המגורים המשותף הם בבעלותו ובחזקתו של הבעל. עם זאת, יכול ניסיון החיים ללמד בנסיבות מסוימות, שכאשר הבעל פעיל ב"יחסי החוץ" של התא המשפחתי והאישה היא אך עקרת בית, בוצעה העבירה של החזקת חפץ אסור על-ידי הבעל ולא על-ידי האישה.


3. לא הוכח מעל לכל ספק סביר שהסם הוחזק שלא לשימוש עצמי. חלוקת הסם למנות אינה מוכיחה דבר, שכן ייתכן שבצורה זו קנה המערער את הסם. על אריזות הסם נרשם מחיר, אך לא הוכח שהרישום נכתב בכתב-ידם של המערערים, וייתכן שזה נכתב על-ידי המוכר.


4. בנסיבות הנזכרות לעיל יש מקום להקל בעונשו של המערער, אם כי אין לפטרו מעונש מאסר של ממש; שהרי רשומה כבר לחובתו עבירה קודמת של החזקת סמים מלפני 15שנים ועוד עבירה ישנה כנגד הרכוש.

 

אנו מקבלים את ערעורו של המערער על גזר הדין ומעמידים את עונשו על 10חודשי מאסר, מתוכם 4 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי אנו מקבלים את ערעורה של המערערת ומבטלים את הרשעתה ואת גזר ¬דינה. הקנס - אם שולם - יוחזר.


לסיכום,

 

חלוקת הסם למנות וציון המחיר על האריזה אינם מוכיחים שלא נועד לשימוש עצמי.