הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה קבל עתה ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו, ובטל צו הגנה אשר הוצא כנגד המערער, בגין עבירות אלימות במשפחה, (בטול שנתבקש ע"י המתלוננת אשתו) . צו ההגנה כנגד המערער ניתן כחלק מאמצעי ענישה במסגרת גזר דין בהליך פלילי בהתאם להסדר טיעון.
ביהמ"ש שלערעור קבע כי נפלו בהליך בבית משפט קמא פגמים המחייבים התערבותו וכי עצם קביעת צו הגנה במסגרת של דרכי ענישה בגזר דין שניתן בהליך פלילי, מהווה חריגה מסמכות של בית המשפט הדן בהליך הפלילי.
הרכב השופטים: אב"ד רון שפירא והשופטים עודד גרשון ואלכס קיסרי.
השופט שפירא קבע כי נפלה טעות תחת ידיו של בית משפט קמא שסבר שמאחר וחלף המועד להגשת הערעור ופסק הדין הפך לחלוט כי אז מנוע הוא מלדון בבקשה ולבטל את צו ההגנה. ככל שסבר בית משפט קמא כי מוסמך הוא להטיל צו הגנה כאמצעי ענישה, הרי שצו הגנה כולל בתוכו, מעצם הוראות החוק למניעת אלימות במשפחה , גם את הסמכות לבטל את הצו לבקשת מי מהצדדים לצו הנ"ל, ככל ששונו הנסיבות שהצדיקו את הוצאת הצו.
מעבר לכך ציין השופט שפירא כי נפל פגם בעצם מתן צו ההגנה במסגרת גזר הדין, כחלק מאמצעי ענישה, במובן זה שעל אף שמ דובר היה בהליך מוסכם ובהסדר טיעון, חרג בית המשפט מסמכותו כאשר נתן את צו ההגנה כאמצעי ענישה שכן, צו הגנה אינו נמנה על אמצעי הענישה המפורטים בחוק.
השופט קבע כי הסמכות הנתונה לתובע משטרתי בעניין הגשת בקשה למתן צו הגנה היא סמכות מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה וניתן לעשות שימוש בסמכות הנ"ל אך ורק בהליכים מכוח החוק הנ"ל או בהליכים מכוח חקיקה אחרת אשר צוינה במפורש בחוק למניעת אלימות במשפחה. במקום בו רצה המחוקק להסדיר פיקוח והטלת מגבלות על מי שמואשם או שהורשע בעבירת אלימות במשפחה במסגרת של הליך פלילי, נעשה הדבר בהסמכה מפורשת בחוק. כך בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996, וכך בחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א -2001.
סמכות מקבילה או דומה לא הוספה לאמצעי הענישה שבחוק העונשין ומקום בו לא הוסמך בית המשפט להטיל מגבלה על חירותו של אדם לא ניתן לעשות כן, וזאת אף בהסכמת הצדדים. עצם קביעת צו הגנה במסגרת של דרכי ענישה בגזר דין שניתן בהליך פלילי, מהווה חריגה מסמכות של בית המשפט הדן בהליך הפלילי והסכמת הצדדים לעניין זה אינה מקנה לבית המשפט סמכות שלא ניתנה לו בחוק.
עוד הבהיר השופט שפירא כי השימוש בצו הגנה במקרה זה אינו תואם את מטרותיו של הצו כמפורט בחוק . צו הגנה מיועד למקרים שבהם קיימת סכנה לשלומו של בן משפחה ולשם כך, וכדי שיינתן - יש צורך בבחינת המסוכנות במועד מתן הצו. מתן צו הגנה עתידי שייכנס לתוקפו במועד מאוחר, לאחר ריצוי תקופת מאסר אשר יכולה להתארך אף לשנים, ובלא שמתקיימת בדיקה לעניין נחיצותו של הצו ובלא שיש בפני בית משפט תשתית עובדתית נכונה למועד כניסתו לתוקף , הינה בגדר של שימוש החורג ממטרותיו של הצו ואינו מקיים את תכליתו, שעניינו מניעת סכנה מיידית.
השופט ציין כי פגם נוסף במסגרת הוצאת הצו היא העובדה שעמדת המתלוננת לא נשמעה כלל ובעיקר, כאשר לא ניתנה לה האפשרות לבקש את ביטול הצו, כפי שיכולה הייתה לעשות לו היה ניתן צו הגנה במסגרת הליך המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה או בבית משפט השלום, בהתאם להוראות החוק למניעת אלימות במשפחה.
במקרה שבפנינו, מתן צו האוסר על המערער ליצור קשר עם המתלוננת, הוא גם צו שיש בו פגיעה בזכויות המתלוננת שהיא אשתו, לנסות ולחדש עמו את הקשר. העובדה כי אדם העלול להיפגע מצו לא זומן להשמיע את עמדתו, ובהמשך אף נשללת ממנו הזכות לפנות לביטול הצו שניתן, לכאורה, לטובתו, מהווה פגיעה מהותית בכללי הצדק הטבעי וגורמת לעיוות דין המצדיקים את ביטול הצו.
שופטי ההרכב הסכימו לעמדת האב"ד שפירא ומכל הטעמים הנ"ל הוחלט לבטל את צו ההגנה שהוצא בהתאם להסדר טיעון בהליך פלילי וכחלק מאמצעי הענישה שבגזר הדין.
עפ 46323-02-10 ניתן 9.3.10
.JPG)
