בש"פ 11805/05 שהאב נ' מ"י
עובדות המקרה:
כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד. לפי האמור בכתב האישום, עמד העורר על מדרכה בצוותא עם שלושה אחרים, עת התקרבה אליהם המתלוננת, כשהיא נושאת עמה תיק ובו סכום של 1,000 ש"ח במזומן, מפתחות, שני מכשירי טלפון ומסמכים.
החבורה התפצלה – שניים לכאן ושניים לשם – כדי לפנות מעבר למתלוננת, אולם אז התנפל עליה העורר, דחף אותה אל הקרקע, חטף את תיקהּ ונמלט. המדינה עתרה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה.
חלופת מעצר נמצאה כבלתי הולמת לאור עברו הפלילי המכביד של העורר. מכאן הערר.
האם תקיפת אדם כדי לבזוז את רכושו כוללת בחובה ציפייה של חבלת גוף?
1. הנטייה המסתמנת במספר מקרים להמיר את עבירת השוד הברורה בעבירה אחרת, קלה ממנה, כמו "תקיפה לשם גניבה", סומכת על בחירה מלאכותית שאין לה מקום. מי שתוקף אדם כדי לבזוז את רכושו הוא שודד; מי שמושך את תיקו של קשיש המהלך ברחובה של עיר מביא בחשבון שעם משיכת הרכוש תבוא חבלת הגוף, ואין הדבר אלא שוד בנסיבות מחמירות, מעשה הרחוק מרחק רב מגניבה.
2. במקרה דנן, על רקע עברו של העורר, מתעצם הצורך להגן על הציבור מפני מסוכנותו.אין להתערב בהחלטה לעוצרו עד תום ההליכים נגדו.
לסיכום,
מי שמושך תיקו של קשיש ברחובה של עיר מביא בחשבון שעם משיכת הרכוש תבוא חבלת הגוף. לא ניתן לראות במעשה זה עבירה קלה יותר מעבירת השוד בנסיבות מחמירות.
(1).jpg)
