אימתי עולה עבירת גניבה כדי עבירת שוד?

ע"פ 5299/92 הררי נ' מ"י

עובדות המקרה:

כנטען בכתב האישום, המערער חטף במועד הנ"ל מידי גב' עמית בחוזקה תיק שהכיל כסף, פנקסי שיקים, כרטיסי כספומט ומסמכים וחפצים שונים. המערער הורשע בעבירה של שוד ונגזר עליו עונש מאסר בפועל של 9 שנים, כן הופעל מאסר מותנה של שלוש שנים וזאת באופן מצטבר. הערעור הופנה נגד ההרשעה בעבירת השוד ולחלופין נגד מידת העונש.

אימתי עולה עבירת גניבה כדי עבירת שוד?

1. העבירה של שוד יכול שתתבצע על-ידי מעשה אלימות ממש או על-ידי איום במעשה כאמור. איום יכול שיהיה מילולי ויכול שילבש צורת התנהגות, כגון הנפת מוט לעבר נושא האיום. האלימות או האיום יכול שיהיו כלפי אדם או כלפי נכס.

2. מעשה האלימות או האיום מהווים יסוד מיסודותיה של העביר רק אם הם מבוצעים מתוך מניע מוגדר, קרי השגת הדבר הנגנב או עיכובו או מניעת התנגדות לגניבה או כדי להתגבר על ההתנגדות. המניע הפנימי שהביא את העושה לביצוע העבירה, המטרה המיוחדת שלשם הגשמתה או השגתה הוא ביצע אותה, וכן המצב הרגשי בו היה נתון העושה עובר לביצוע העבירה ובשעתו, גם הם הם אפיונים של היסוד הנפשי שהתלווה אל מימוש היסוד העובדתי שבעבירה.

3. כל חטיפה של רכוש מידי אדם מחייבת שימוש בכוח. אכן, הפתעתו של הקורבן עשויה למנוע את הגברת התנגדותו. עם זאת, אין בה כדי לגרוע מכך שהכוח במקרה חטיפה אינו מופעל רק כדי ליטול את החפץ, אלא הוא מכוון גם להתגבר על התנגדותו הטבעית של הקורבן.

החוטף מוציא מן הקורבן את רכושו, בכוח הנדרש כדי להתגבר על התנגדותו. בכך נבדל החוטף מן הכייס, המוציא את הרכוש בזריזות ידיים, כך שהקורבן לא יחוש במעשה.

4. הכללת חטיפת הנכס מגופו של אדם עבירת השוד את המגמה להחמיר כלפי מעשי עבירה המסכנים אדם, אשר לגופו או לגבי נכס שבהחזקתו מופעלת אלימות לצורכי ביצוע גניבה בנוכחותו.

היא באה לבטא את הרצון להגן מפני התפתחויות צפויות מהפעלת כוח כלפי האדם כי הפעלת הכוח כלפיו יש בה סיכונים נגזרים או נגררים העולים מניה וביה מעצם ביצועה ויוצרים הבחנה בינה לבין מעשהו של מי שמנסה לשלשל ידו בשקט ובסתר לכיסו של אחר.

לסיכום,

משיכת ארנק או חפץ אחר מהחזקתו של אדם או תלישתו, קריעתו או חיתוכו של נכס נכנסים לגדר עבירת השוד.