בשפ 8915/00 מיקי בן אלישע נ' מ"י
עובדות המקרה:
העורר נתפס כשהוא נוסע במונית ומחזיק בסם מסוכן. בתוך כיסיו נמצאו 49 טבליות המכילות סם מסוכן מסוג MDMA, בתוך תעודת הזיהוי שלו הטמין 9 בולים המכילים סם מסוכן מסוג LSD ובתא המטען של המונית הניח 1640גרם של קנאביס.
קודם שנתפס היה העורר במעקב של המשטרה ונחזה כשהוא מקיים פגישות עם אנשים שונים במקומות שונים, ונוטל מהם חפצים. לאחר שנתפס נערך חיפוש בביתו של המשיב ושם נתפסו 941גרם של קנאביס. התביעה ביקשה להורות על מעצרו עד תום משפטו, אך בית משפט השלום לא נענה לבקשה. הערר שהגישה המדינה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי תל-אביב יפו התקבל.
בית המשפט המחוזי קבע, כי העובדה שמדובר בסמים מסוכנים בכמות גדולה מצביעה על החזקתם שלא לצריכה עצמית וכי בנסיבות אלה יש ליתן משקל מכריע לשיקולים של טובת הציבור. כנגד החלטה זו מלין העורר.
מהו שימוש עצמי?
1. אין מחלוקת, כי כמות הסם שנתפסה בכליו של העורר מקימה את החזקה כי הסם לא נועד לשימוש עצמי. הכלל הוא כי בהעדר נסיבות מיוחדות מן הדין להורות על מעצרם של המואשמים בסחר בסמים מסוכנים או בהחזקת סמים מסוכנים בכמויות מסחריות. חלופת מעצר המשחררת את הנאשם לביתו, בדרך כלל אין בה תועלת, באותם מקרים בהם מבצע הנאשם את העבירות בביתו או מתוך ביתו.
2. אף במקרה זה אין מדובר בהחזקה מזדמנת של סם מסוכן בכמות קטנה לצריכה עצמית, כי אם בהחזקה של כמות רבה של הסם בביתו של העורר ובהעברה של כמויות ממשיות של סמים מסוכנים, מסוגים שונים, ממקום למקום. בנסיבות אלו אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שהורה על מעצרו של העורר עד תום משפטו.
לסיכום,
החזקה של כמות רבה של סמים והעברתם ממקום למקום מקימה חזקה כי הסם לא נועד לשימוש עצמי.
(1).jpg)
