ע"א 689/82 יהודית וייס נ' חיה מילר


לבית המשפט המחוזי חיפה הוגשה בקשה לקיום צוואתה של המנוחה מרגריטה שוורץ, מיום .26.9.78לבקשה זו התנגדו המערערות.

 

מרגריטה המנוחה הייתה נשואה לאהרן שוורץ ז"ל, ומנישואין אלה נולדו להם שלוש בנות ובן. הבן אריה הלך לעולמו ב- 7.2.70בעוד הוריו בחיים, בהשאירו אחריו את יורשיו:ב אשתו (יהודית) ושלוש בנות קטינות (המערערות שלפנינו).

 

אין מחלוקת שלהורים המנוחים, אהרן ומרגריטה, היו כספים ונכסים מכל הסוגים. גם אין מחלוקת, כי לאחר פטירתו של בנם המנוח, אריה, חתמו ההורים (אהרן ומרגריטה) מזה ויורשיו של אריה ז"ל (יבל"א אשתו ובנותיו) מזה על הסכם מיום 15.9.71, שבמסגרתו הוסדרו היחסים הכספיים והרכושיים, שהיו משותפים בין ההורים המנוחים לבין אריה ז"ל.

 

בין השאר מתייחס הסכם זה למשק הנמצא ב"עין אילה" ולבניין (בית) שבנוי עליו (המשק והבית ייקראו להלן - הנכס), ששימשו יסוד להתדיינות הן בבית המשפט קמא והן בערעור שלפנינו. הערעור אינו נוגע לשאר העניינים שהוסדרו במסגרת ההסכם, שלגביהם אין מחלוקת בין הצדדים. מרגריטה השאירה אחריה צוואה מיום 26.9.78, שבה נאמר, בין השאר, שהנכס שייך לה.

 

במסגרת אותה צוואה חילקה המנוחה את הנכס בין יורשיה (כולל שלוש בנותיו של אריה ז"ל) לפי החלקים המפורטים בצוואה. בעשותה כך לא התייחסה המצווה להסכם שעם יורשי אריה ז"ל, וגם לא הזכירה את קיומו של ההסכם במסגרת אותה צוואה. משהוגשה הצוואה לאישורו של בית המשפט, התנגדו המערערות, שהן יורשיו של אריה.

 

בית המשפט קמא דחה את ההתנגדות לאחר שהגיע לידי המסקנה, שההסכם הנזכר בטל הינו בשל היותו נוגד את סעיף 8(א) לחוק הירושה. על מסקנה זו חולקות המערערות, ומכאן הערעור דנן.


האם יש לקבל את הערעור?


1. אין מחלוקת, שהבעל אהרן ז"ל הלך לעולמו לפני אשתו. אך אין למצוא בחומר שלפנינו פרטים או נתונים שיסבירו, מה היה גורלו של השליש שהיה שייך לבעל. לפי הנתונים שלפנינו, אין אתה יודע ואין אתה יכול לדעת, אם אכן עברו זכויותיו של המנוח ליורשיו החוקיים או שמא עבר השליש כולו לאשתו מרגריטה.


2. אין לקבל את התיזה, שהמנוחה (מרגריטה) הייתה יכלה, מבחינת הדין, להעביר על דרך צוואה את זכויותיו של המנוח אריה (1/3) לכל מאן דהוא. שליש זה לא היה שייך לה בעת החתימה על הצוואה; והמשתמע מהצוואה, כאילו הנכס כולו שייך למרגריטה (המצווה), אינו מדויק ואינו יכול להיות מדויק.


3. יש לראות את עיסקת הוויתור כעיסקה, שהייתה תלויה כולה במות ההורים, ולא הושלמה כלל ביום החתימה על ההסכם. התחייבות ההורים, שההעברה תקום רק לאחר מותם. משמעותה של התחייבות זו, שהוויתור לא היה סופי ביום החתימה על ההסכם, כי אם נדחה למועד הנזכר.


לסיכום,

 

יש לקבל את הערעור רק לעניין החלק בנכס שהיה שייך לאריה ז"ל. אין לקבל את הערעור לגבי שני השלישים הנותרים, שהיו שייכים להורים, והחלטתו של בית המשפט קא בקשר אליהם חייבת להישאר על כנה. במלים אחרות: החלק הרלוואנטי מהצוואה, המתייחס לשני שלישים אלה, יקוים.