עעא 5467/07 יוסף בן יעיש אלמליח נ' מב'ן
עובדות המקרה:
העותר הינו אסיר פלילי, המרצה עונש מאסר של 18 שנים ו-8 חודשים, בגין עבירות אינוס, כליאת שווא והפרת תנאי שחרור. בעבר הורשע העותר ארבע פעמים בעבירות מין שונות, והוא ידוע כבעל רקע של התמכרות לסמים, מוגדר כטעון הגנה ומסווג כאסיר אלימות במשפחה.
העתירה עוסקת בדרישתו של העותר, כי בית המשפט יורה על שילובו במסגרת טיפולית לעברייני מין, ואף יורה למשיבים למצוא לו תכנית שיקום, שתלווה אותו לאחר שחרורו ממאסר.
האם יכול אסיר לדרוש מסגרת טיפול שיקומי?
1. תופעת עבריינות המין נמצאת במגמה של הסלמה בשנים האחרונות. ענישה לצד שיקום וטיפול, נמצאו אפקטיביים להפסקה וצמצום התופעה של עבריינות מין ונטייה לרצידיביזם. הניסיון למנוע חזרתם של עברייני מין לדפוס התנהגות שלילי, עם שחרורם מהכלא, הוא אינטרס ציבורי ראשון במעלה, ועל בית המשפט לעשות כל מאמץ על מנת לקדמו.
2. טיפול נפשי- קוגניטיבי הניתן לעברייני מין נועד, בין היתר, לזיהוי והכרת מניעיו של עבריין המין, הקניית שליטה בהתנהגות תוקפנית, העלאת המודעות לנזקים הנגרמים לנפגע ופיתוח מיומנויות חברתיות נורמטיביות. הטיפול הקבוצתי נמשך כשנה עד שנה וחצי, והוא מחייב שילוב בקבוצה של אסירים טעוני הגנה, כדוגמת העותר.
3. העותר הוא עבריין מין סדרתי. בעבר נשפט והורשע 4 פעמים בביצוע עבירות מין שונות. העותר לא נרתע מביצוע עבירות מין, גם לאחר שנשפט לתקופות מאסר ארוכות בגין עבירות דומות. אין חולק, כי על המדינה להקדיש משאבים ראויים, במסגרת הכלא, לשיקום וטיפול בעברייני מין, כדי לקדם את ההגנה על החברה עם יציאתם לחופשי.
יחד עם זאת ובנסיבות אלה, ובמיוחד נוכח סירובו העיקש של העותר לקבל טיפול במסגרת פרטנית, על ידי פסיכולוג קליני המתמחה בתחום עבירות המין, אין מקום להמליץ כי שב"ס יבחן אפשרות זו, שכן מחויבותו האמיתית של אסיר לטיפול היא תנאי ראשוני להצלחת הטיפול ולהפגת המסוכנות מפני הישנות ביצוע עבירות בעתיד.
לסיכום, ישנה חשיבות רבה לשיקום עברייני מין, יחד עם זאת, אין העותר יכול לכפות על שב'ס את מסגרת הטיפול הנראית לו.
.JPG)
