עפ 10000/06 פלוני נ' מ"י
עובדות המקרה:
המערער היה נשוי למתלוננת בין השנים 1988 ו-2002. לשניים נולדו שני בנים ובת. כנגד המערער הוגש לביהמ"ש המחוזי כתב אישום במסגרתו הואשם בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות, במספר רב של עבירות של סחיטה באיומים, עבירה של הדחה בחקירה ועבירות רבות של הטרדה באמצעות מתקן בזק.
הערעור מופנה נגד הכרעת הדין ולחילופין נגד חומרת העונש. המערער טוען כי ביהמ"ש טעה בכך שלא ייחס את המשמעות המתבקשת מטענת ה"אליבי" אותה העלה לפי בזמן בו טענה המתלוננת בעדותה כי התבצע האינוס, ניהלה המתלוננת מספר שיחות ממכשיר הטלפון הנייד שלה, ובמקביל התקשר אליה המערער ושוחח עמה – דבר המפריך, לטענתו, את גרסתה.
מהי משמעותן של ראיות שיש בהן משום "אליבי"?
1. בדומה לרוב רובם של האישומים בעבירות מין, הראיה היחידה כאן בדבר המעשה הינה עדותה של המתלוננת. הגם שאין עוד מניעה להרשיע בעבירות מין בהתבסס על עדות יחידה, בכפוף להנמקתו של בית המשפט בדבר הטעמים שהביאו אותו להעדיף את גרסת הקרבן על פני גרסת הנאשם, הרי שכבכל הרשעה על פי עדות יחידה, על בית המשפט לבחון בזהירות מיוחדת שמא נותר ספק באשמתו של הנאשם.
2. טענת אליבי הינה טענת הגנה מיוחדת – אין היא מסתפקת בהצבת ספק לצד עדותם של העדים המזהים את הנאשם כמי שעשה את המעשה המיוחס לו בכתב-האישום, אלא, היא מזמינה את בית-המשפט לקבוע ממצא פוזיטיבי, השולל לחלוטין את האפשרות שהנאשם הוא אותו אדם. בתור שכזו, טענת האליבי מכוונת כנגד האישום, בעוד שטענה של טעות בזיהוי מכוונת כנגד היכולת לסמוך על העדים המעידים עליו.
3. בעניינו, בראיות אותן הציג המערער, יש כדי לשלול בצורה משמעותית את האפשרות שהמתלוננת נמצאה עמו, בשעה בה, לטענתה, ביצע בה את המעשה המיוחס לו. המועד אותו ציינה המתלוננת לא נקבע כלאחר יד, אלא לאחר בחינה ובדיקה, והמשיבה לא הראתה מדוע ייתכן ומועד זה הינו שגוי או כי ניתן בדרך כלשהי לייחס למערער את ביצוע העבירה במועד אחר.
לסיכום,
יש להוכיח את אשמתו של הנאשם בעבירת אינוס הוכחה מעבר לכל ספק סביר, בפרט במקרים בהם עדות המתלוננת היא הבסיס היחיד להרשעתו.
(1).jpg)
