הרכב שופטי ביהמ"ש המחוזי בחיפה גזר על נאשם פלוני בן 23, העובד כזמר, שהורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירת נסיון לאינוס קטינה בת 16 בנסיבות מחמירות, עת שהתה בפאב בנהריה עם חבריה, את העונשים הבאים 3 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 15,000 ₪, ופיצוי למתלוננת בסך 50,000 ₪.


הרכב השופטים: אב"ד יוסף אלרון והשופטים משה גלעד ומנחם רניאל.


רקע:


ביום 5.7.09, בין השעות 01.00-03.00 לערך, בילתה המתלוננת קטינה ילידת 1993 יחד עם חבריה בפאב ה"ריף" הממוקם בטיילת בנהריה. הנאשם שהה אותה עת, לסירוגין, בפאב.

 

בשעה 3.10 או בסמוך, ניגש הנאשם אליה והציג עצמו בפניה במירמה כדודו של אחד מחבריה, אף שאין לו כל קשר משפחתי אליו.

 

הוא ביקש לשוחח עמה ולשם כך ביקש ממנה להתלוות אליו להביא סיגריות ממכוניתו. בדרך נעצרו השניים בפארק הגלגיליות בנהריה, שוחחו ביניהם והתנשקו.

 

אז ניסה לבעול אותה בכח שעה שהמתלוננת הודפת אותו מעליה. הדבר חזר על עצמו מאוחר יותר שעה שבקשה לצור קשר עם חבריה שעזבו את הפאב והנאשם הוציאה ממנו באמתלת שווא- שכביכול הינו בעל רכב וטלפון ממנו תוכל להתקשר אליהם וניסה מספר פעמים לבעול אותה בכח למרות התנגדותה. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלוננת חבלות באברי גוף שונים.


הרכב השופטים ציין כי מסתבר, שהנאשם עדיין לא הפנים את מלוא חומרת העבירות שאותן ביצע, ולטעמו, הוא אינו אלים, לא פגע במתלוננת, היה קשוב לדבריה, ורק "נסחף". יש לדחות את טענתו, כאילו התנהגות המתלוננת עודדה אותו להאמין שהיא אינה מתנגדת למעשיו.

 

כעולה מדברי הנאשם עצמו, המתלוננת אמרה לו במפורש, מתחילה ועד כלה, שאינה מעונינת בקיום יחסי מין מלאים. היא לא התנגדה לחיבוקים ונשיקות, אך התנגדה במפורש ליחסי מין.

 

רק נאשם בעל דפוסי חשיבה מעוותים (כפי ששני מעריכי המסוכנות גילו אצלו), יכול לחשוב שמי שמסכימה לחבק אותו ולנשק אותו ומתנגדת במפורש לקיום יחסי מין, בעצם לא מתנגדת ליחסי מין. בייחוד מקוממת הטענה שהתנגדותה היתה גבולית ורפה.


השופטים הבהירו כי גם אם היתה התנגדות גבולית ורפה היא היתה התנגדות, וממילא, על פי הדין, נעברת עבירת נסיון האונס גם כאשר אין כלל התנגדות, ודי באי הסכמה. במקרה זה ההתנגדות לא היתה גבולית ורפה.


השופטים הוסיפו כי אין מדובר ב"דייט שהשתבש". מדובר בנאשם שידע מתחילה שהמתלוננת לא רוצה לקיים איתו יחסי מין אבל מוכנה להתחבק ולהתנשק איתו. הוא ידע היטב את גבולות ה"דייט", אבל לא התחשב בהם, שכן המתלוננת היתה בעיניו מי שאין לה דיעה.

 

אם נכונה טענתו שמעשים אלה הם מעשים של שגרה בחברה בה אנו חיים, צריכה לצאת מבית המשפט קריאה ברורה שלא זו הדרך שבה מותר לנהוג בנשים, ובמיוחד בנערות קטינות. יש לכבד את רצונן, לרבות את הגבולות שהן מציבות. העובדה שאישה מתהלכת בחצאית קצרה, אינה עושה אותה מסכימה ליחסי מין. אישה המוכנה לשוחח, אינה מסכימה בכך ליחסי מין. אישה המוכנה להתחבק ולהתנשק, אין להסיק מכך שהיא מסכימה גם ליחסי מין. על אחת כמה וכמה, אישה המוכנה להתחבק ולהתנשק ואומרת שאינה מוכנה ליחסי מין. בודאי שמרגע שאישה אומרת "לא", כל עוד לא אמרה "כן", היא לא מסכימה ליחסי מין.


לקולא נלקחה בחשבון הודאתו בכתב האישום המתוקן. אמנם, ההודאה נעשתה בשלב מאוחר, לאחר גמר העדויות ובהן עדות המתלוננת וחקירה נגדית שלה, וגם לכך יש משמעות, אך לעצם ההודאה יש ערך והיא נסיבה מקלה במידה רבה. אין מדובר רק בחיסכון של עבודת כתיבת הכרעת הדין, אלא בהשלמה של הנאשם עם נכונות עדות המתלוננת. יש לכך משמעות הן למתלוננת והן לנאשם. ההרכב הניח לטובת הנאשם שבעקבות מתן גזר הדין, אכן יהיה נכון לטיפול, וגם זו נסיבה מקילה.


כמו כן, עומדים לזכותו עברו הנקי יחסית, (למעט הרשעה של העדר מן השירות) צעירותו, נכונותו להתנדב ולעזור לפי כשרונו, מעצרו ומעצר הבית בו הוא שוהה.


תפ"ח 12689-07-09 ניתן 27.7.10