עפ 5160/06 יובל טל נ' מדינת ישראל
 

עובדות המקרה:


בשנת 2003 כיהן א.א. (להלן: המתלונן) כמנכ"ל חברה (להלן: חברה א'). המערער, היה שותף, בחברה אחרת שהקימה רשת תקשורת במשרדי חברה א' (להלן: חברה ב') ובין השניים נקשרו יחסי ידידות.

 

עימות כספי בין שתי החברות על רקע פרויקט הקמתה של רשת התקשורת הסתיים בהכרעת בורר לפיה חויבה חברה ב' בתשלום סכום של כ-370,000 ש"ח לחברה א'.

 

המערער סבר כי על המתלונן לפצות את חברה ב' בגין הסכום שחויבה בו כלפי חברה א'. כדי להניעו לשלם את הסכום הנ"ל איים המערער, על פי הנטען,על המתלונן כי יחשוף מידע המתייחס למערכת יחסים אינטימית שניהל המתלונן עם ב' (להלן: המתלוננת) שעבדה בזמנו בחברה א' והיתה כפופה לו.

 

המערער פנה גם למתלוננת והציג בפניה תמונת מחשב שבה היא לבושה בלבנים בלבד תוך שהוא אומר לה כי הוא חייב להשיג את הסכום מחברה א' בכל מחיר. האיום, כך על-פי הנטען, פעל את פעולתו והמתלונן אכן שילם סכום של 390,000 ש"ח למערער כדי למנוע את הפרסום.

 

כשנה לאחר מכן, בחודש פברואר 2004, חזר הסיפור על עצמו. גם הפעם פנה המערער אל המתלונן והפעם דרש סך 50,000 $ בשל הפסד שכביכול נגרם לו בעטיו של המתלונן.

 

גם הפעם הוכנסה המתלוננת לתמונה, תוך שהמערער אומר לה (על פי הנטען) כי הוא חייב להשתמש "בכל מה שיש לו". המתלונן לא שילם את הסכום שנדרש ממנו בפעם זו חרף האיומים. בית משפט קמא הרשיע את המערער לאחר שמיעת הראיות בעבירה של סחיטה באיומים. מכאן הערעור.

 

האם הצגת התמונה ודבריו של המערער מהווים איום?


1. איומים יכולים להתבצע בכתב בעל-פה או בהתנהגות, וכן בהטלת אימה על אדם בדרך אחרת. ההגדרות הן הגדרות "סל" שנועדו ללכוד בתוכן כל סוג של פעילות אנושית.

 

אין דרישה מסוימת לעניין תוכנם של האיומים המילוליים בכתב או בעל פה, כפי שאין הגדרה פרטנית לסוג ההתנהגות שמדובר בו. ההיגיון הפשוט, כמו גם ניסיון החיים, די בהם כדי להבהיר שלעיתים, נוכחות די בה כדי להוות איום שחמור וקשה ממנו לא ניתן להעלות על הדעת, כך גם הצגת תמונה..


2. במקרה דנן, הצגת התמונה לצד, ובמקביל לדרישה כי המתלונן ישלם את הכסף מהווה איום ברור. כאשר לכך מצטרפת האמירה כי המערער יעשה שימוש "במה שיש לו", זוהי כבר תוספת בוטה ומפורשת שיש בה כדי להעצים את האֵימה. האמירה אינה מותירה מקום לכל ספק באשר לכוונת הדובר.


לסיכום,

 

ההיגיון הפשוט, כמו גםניסיון החיים, די בהם כדי להבהיר שלעיתים, נוכחות די בה כדי להוות איום שחמור וקשה ממנו לא ניתן להעלות על הדעת, כך גם הצגת תמונה.