ע"א 688/79 נימר אסעד יזבק נ' מונעים קובטי
המערער נפגע בתאונה, שאירעה לו ביום 26.7.76 בעת עבודתו כשרברב שכיר אצל המשיב. תפקידו באותה עת היה להרכיב ברזים לתוך צינורות, אשר כבר היו מותקנים בקיר של חדרי שירותים.
בבואו להרכיב את אחד הברזים נתקל בקושי להבריגו לתוך ההברגה הפנימית של הצינור, ועל-מנת להתגבר על קושי זה השתמש במברג כדי לסלק את המכשול, אשר נמצא בסלילי ההברגה של הצינור, ואשר מנע את הברגת הברז פנימה.
תוך כדי עיסוקו זה ובהיותו רכון אל הצינור, שנמצא נמוך בקיר, נתקל המברג בחתיכה קשה בתוך הצינור ופגע בה, וידו של המערער האוחזת במברג נזרקה החוצה לתוך עינו, וזו נפגעה. כתוצאה מפגיעה זו התעוורה עינו השמאלית, ונכותו נקבעה על-ידי המומחה הרפואי ל-% 35 לצמיתות.
בתביעתו נגד המשיב, מעבידו, לפיצוי בגין נזקיו טען המערער, שמעבידו התרשל בכך שסיפק לו כלי עבודה בלתי מתאימים, לא סיפק לו אמצעי בטיחות או כלי עבודה מתאימים, לא הדריכו, כיצד לבצע את עבודתו ללא סיכון, והנהיג שיטת עבודה לקויה תוך שימוש בכלים מסוכנים.
טענת המערער היא, כי הכלי הנכון, שבו היה צריך להשתמש כדי להתגבר על התקלה שנתקל בה, היה "מברז", אך מאחר שמברז לא ניתן לו על-ידי המשיב, השתמש בלית ברירה במברג. בית-משפט קמא דחה את תביעת המערער. מכאן הערעור.
האם יש לקבל את הערעור?
1. אכן, אין זו דרכו של בית-משפט זה להתערב בממצאים עובדתיים, שעושה בית המשפט בדרגה הראשונה, אך במה דברים אמורים, כשלממצאים אלה יש יסוד בחומר הראיות. במקרה דנן קבע כבוד השופט קמא עובדות מסוימות ללא בסיס בחומר הראיות ועובדות אחרות בניגוד לחומר הראיות.
כתוצאה מכך לא יהיה מנוס מלברר ולנתח את העובדות בנקודות הרלוואנטיות. לא היה כל יסוד לקביעת בית המשפט קמא, כי לא הוכח, שהתעורר הצורך להשתמש במברז. ולהפך, היה מקום לקביעה, כי המשיב לא העמיד למערער כלי עבודה, שבו היה יכול וצריך להשתמש, כשנתקל בתקלה בה פגש.
2. המערער נתקל בבעיה, כשמעבידו לא היה נוכח במקום, ועל סמך ניסיונו הקודם ומתוך מסירותו לעבודה הדחופה השתמש, בלית ברירה, במברג, אף-על-פי שידע, שאין זה הכלי הנכון.
תקלה מסוג זה שהמערער נתקל בה צריכה הייתה להיות צפויה. המערער היה נתון בלחץ לסיים את העבודה בזמן. לפנות למשיב לא יכול היה בהעדרו של זה ממקום העבודה, והכלי המתאים לא ניתן בידו. המשיב חייב היה לצפות, שבמצב דברים זה ישתמש המערער בכלי אחר שימצא תת ידו, וכבר ראינו, שעובדיו נהגו להשתמש במברג, אף-על-פי שהייתה בכך רשלנות.
3. במסיבות המקרה, כשהמערער היה תחת לחץ לבצע את העבודה מהר, המברז לא סופק לו, והמשיב לא היה במקום, וגם בעבר נהגו הוא וחבריו לעבודה להשתמש במברג, חלקו ברשלנות קטן בהרבה מזה של המשיב. במסיבות אלה יש לחלק את האחריות % 75על המשיב ו-% 25על המערער.
לסיכום,
יש לקבל את הערעור. המעביד היה חייב לצפות שבמקרה בו הוא לא יהיה במקום, העובד ישתמש בכלי אחר שימצא תחת ידו כדי לבצע את העבודה. לפיכך, יש להטיל אחריות על המעביד בגין רשלנות. יחד עם זאת, יש להטיל גם אחריות בגין אשם תורם של העובד לקרות התאונה.
.png)
