ע"א מ"י נ' אנטון קרבון


המשיב, יליד 1950, נפגע ביום 13.2.85 בתאונת עבודה בעת. היותו עובד כראש צוות חשמלאים בתעשייה הצבאית. בערכאה הראשונה הגיש המשיב תביעת נזיקין נגד המערערת, מעבידתו, בה עתר לפיצויו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

 

הערכאה הראשונה קבעה, שהמערערת אחראית בנזיקין לפצותו על כל נזקיו בתאונה. את טענת המדינה - על פיה רשלנות המשיב היא שגרמה לתאונה, או, לחלופין, תרמה לקרות התאונה - דחתה.

 

על-פי קביעת בית המשפט, נכותו הצמיתה של המשיב כתוצאה מהתאונה היא בשיעור % 60וכוללת נכות פסיכיאטרית בשיעור %45, עקב נוירוזה פוסטראומטית קשה ואימפוטנציה, וכן נכות בשיעור % 23עקב פגיעה בטחול, בלבלב ובכלי דם ועקב דליות ברגליים.

 

בית המשפט גם קבע, שנכותו של המשיב כאמור משקפת את שיעור הפגיעה בכושר השתכרותו. את סכום הפיצויים הכולל, לאחר ניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי בסכום של 830, 487ש"ח, קבע בית המשפט בסך 000, 185ש"ח. ערעור המדינה מתמקד בין היתר בקביעת נכות פסיכיאטרית למשיב בשיעור %45 ופרטי נזק וניכויים שונים כפי שאלה נקבעו על-ידי הערכאה הראשונה.


האם יש לקבל את הערעור?


1. המדינה מערערת על הקביעה בפסק הדין, על פיה כתוצאה מהתאונה נשאר המשיב נכה בשיעור % 45מבחינה פסיכיאטרית. טענת המדינה היא, שטעה בית המשפט כשקבע שיעור נכות. זה, בהסתמכו על חוות-דעת של הפסיכיאטר מטעם המשיב, ד"ר זוהר.

 

לטענת המדינה, לא היה מקום להסתמך על חוות-דעתו, הן משום שהמשיב סירב להיבדק כנדרש על-ידי מומחה מטעם המדינה, כפי שחויב לכך על-ידי בית המשפט, והן משום שלא היה מקום לקבל את חוות הדעת של ד"ר זוהר לגופה.


2. גם אם לא היה מוכן בית המשפט להגיע למסקנה החלטית על-פי העובדות שהיו לפניו, שהתנהגותו של המשיב מגיעה לכדי סירוב או אי-היענות מספקת להיבדק, היה מקום שבית המשפט יברר את העובדות בעניין זה לאשורן, על-מנת למנוע עיוות-דין מהמדינה.

 

העובדות כפי שהובאו לפניו די היה בהן כדי להצביע על חשש אמיתי, על פיו התנהגות המשיב שוללת מהמדינה אפשרות לבודקו כראוי ולהגיש חוות-דעת מטעמה, על-אף העובדה שעל-פי צו בית המשפט צריך היה המשיב לעמוד לבדיקה כזו. במצב דברים זה לא היה מקום להניח לעניין שיעור נכותו הפסיכיאטרית של המשיב ללא בירור נוסף.


3. הדרך הנכונה שעמדה בפני בית המשפט בנסיבות שנוצרו הייתה לעשות שימוש בסמכותו הכללית, לפי תקנה 130(א) לתקנות, אף ללא הסכמה או בקשה של הצדדים, ולמנות מומחה רפואי בשטח הפסיכיאטרי. נוצר מצב על פיו ספק אם ניתנה למדינה הזדמנות נאותה לבדוק את המשיב.


4. בית המשפט לא התייחס בפסק-דינו לראיות שבאו לפניו, על פיהן, לטענת המדינה, האינפורמציה שעמדה לנגד עיני ד"ר זוהר כתשתית לחוות-דעתו לא הייתה נכונה או מלאה. עם מינויו של מומחה רפואי כאמור ולאור חוות-דעתו כפי שתהיה, ייתן בית המשפט דעתו לראיות כאמור, כמו לכלל הראיות האחרות, ויקבע את ממצאו בדבר נכותו הפסיכיאטרית של המשיב.


לסיכום,

 

יש לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לביהמ"ש על מנת שימנה מומחה רפואי בשטח הפסיכיאטרי. העובדות כפי שהובאו לפניו די היה בהן כדי להצביע על חשש אמיתי, על פיו התנהגות המשיב שוללת מהמדינה אפשרות לבודקו כראוי ולהגיש חוות-דעת מטעמה, על-אף העובדה שעל-פי צו בית המשפט צריך היה המשיב לעמוד לבדיקה כזו.

 

במצב דברים זה לא היה מקום להניח לעניין שיעור נכותו הפסיכיאטרית של המשיב ללא בירור נוסף.