שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה משה גלעד גזר על נאשם יליד 1965 ממכר –ג'דיידה, שהורשע עפ"י הודאתו בהתאם להסדר טיעון (ללא הסכמה על העונש) בעבירות חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות , תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ואיומים את העונשים הבאים: 33 חודשי מאסר בפועל, 8 ו- 24 חודשי מאסר על תנאי בהתאם לסוגי העבירות.
רקע:
הנאשם נשוי לאשתו המתלוננת מזה כ- 9 שנים והחל מסמוך לאחר נישואיהם, במספר הזדמנויות, נהג לתקוף את אשתו ולאיים עליה. ביום 29/12/08, בשעות הבוקר, התפתח ביניהם ויכוח כשהם שהו במרפסת ביתם אשר בקומה השניה. הנאשם דחף את המתלוננת מן המרפסת, היא נפלה לקומת הקרקע וכתוצאה מן הנפילה אושפזה בבית החולים עם שבר באגן.
בנוסף , ביום 18/2/10 קלל הנאשם את אם המתלוננת ומשהמתלוננת העירה לו על כך, היכה אותה בפניה באגרופו, תפס את ידה הימנית וסובב אותה, כופף את המתלוננת והיכה אותה עם מרפקו בגבה וכן בעט באמצעות רגלו ברגלה השמאלית, שבה, מספר חודשים קודם לכן עברה ניתוח.
כתוצאה ממעשים אלה דיממה המתלוננת מפיה ונגרמו לה נפיחות ורגישות ביד ימין והגבלה בתנועות היד. ובנוסף ביום 23/2/10 דחף הנאשם את המתלוננת אשר נפלה על הספה והיכה אותה עם מרפקו בגבה, תפס שערותיה ומשך בהן בחוזקה.
בהמשך תפס את בנם בן ה- 3 בכתפו, הזיזו והבן נפל על הריצפה. המתלוננת דחפה את הנאשם ונמלטה להוריה, לא לפני שהנאשם איים עליה כי אם היא תתלונן במשטרה, הוא ישחט אותה בסכין.
השופט גלעד ציין כי פעמים רבות - למרבה הדאבה - באותם מקרים חמורים בהם הוכו נשים וגופן ונפשן היו הפקר לאלימות בעליהן או בני זוגן, התייצבו הן, דווקא הן, כמתלוננת אשר בפניו, וביקשו כי בית המשפט ירחם על בעליהן ויחזירם לחיקן.
חלקן עשו זאת מ"אהבה" ורובן מפחד פן יורע מצבן יותר, פן לא תספיק להן ולילדיהן הפת לאכול וחלקן בשל פחד בן יוכו עוד ואף בשל חשש קיומי. וכך כופפה גווה גם המתלוננת, אשר בוודאי ראתה את סופה מתקרב משנדחפה מהמרפסת מטה, והתחננה למען בעלה, הנאשם, לבל ייענש בחומרה.
הנאשם אשר "טעמו" של מאסר ממושך לא הרתיעו, לא חשש מלחזור ולתקוף את אשתו, כשתקיפותיו מחמירות והולכות וייתכן וחשב שבשל איומיו לא תתלונן עליו.
עוד הבהיר השופט כי שילוב מסקנת קצינת המבחן כי הסכנה למתלוננת מן הנאשם מרובה עם העובדה שלא עבר תהליך מסודר של גמילה מאלכוהול – נושא שיש לראותו לחומרה ולא לקולה כסברת הסניגור – צריך להביא למסקנה שיש להחמיר בעונשו של הנאשם.
בהתייחס לטענות הסנגור הבהיר השופט גלעד כי ראוי לומר בבירור ובקול רם וצלול: "... הכאה של אשה, של ילד, של כל אדם – מכל סיבה שהיא – שפלה היא, מכוערת ואסורה. אין באלימות, על כל סוגיה, ו"רקעיה", שום הגנה ושם תרבות.
תרבות ואלימות הפכים קוטביים הם שאינם יכולים, ואסור להם להיפגש. גם אם טענת הסניגור כי הנאשם בא מ"תרבות" ה"עוצמת עיניים" או אף "מצדיקה" אלימות נגד נשים היתה נכונה – ואיני מסכים עמו כלל ועיקר – ראוי דווקא להחמיר בעונשם של חסרי תרבות כאלה למען יירתעו עבריינים בכוח שכמותם, ולמען תוכחד "תרבות" כזאת לעד".
מן הצד השני ציין השופט, כי במקרה זה בולטת, במלוא חריפותה, המסקנה כי השתת מאסר ממושך על הנאשם תפגע לא רק בו אלא – במידה רבה – במתלוננת, קורבן העבירה, שרוצה להמשיך לחיות עימו, וכן בשלושת ילדיהם הקטינים בני ה- 4, 7 ו- 10 שנים, בבחינת "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהיינה.
לקולה נלקחו בחשבון הודאת הנאשם במעשיו בשלב מוקדם של המשפט, במסגרת הליך של גישור, אי העמדת אשתו בקשיי החקירה הנגדית ויש לקוות שאלה הם ניצני תקווה להפנמת חומרת מעשיו, חרטה עליהם ולתחילתה של דרך חדשה.
ת"פ 2293-03-10
.JPG)
