שופט בימ"ש השלום בחיפה זאיד פלאח גזר עתה את דינם של שני הנאשמים ממשפחת בוכריס, האחים רמי יליד 1966 ויצחק יליד 1963, בעלי משק חקלאי לגידול פרחים וירקות במושב שדה יצחק שהורשעו עפ"י הודאתם בכתב אישום מתוקן, הראשון בביצוע עבירות מין בעובדות זרות, ושניהם בעבירות העסקת עובדים זרים שלא כדין, ועושק ואיומים כלפיהם. העונשים שנגזרו על הנאשמים הינם:


נאשם 1 -18 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי , 5,000 ₪ קנס או פצוי הגב' ג'.פי (מתלוננת א') בסכום של 15,000 ₪ , ופצוי גב' ס.ב. (מתלוננת ב' ) בסכום של 5,000 ₪.


נאשם 2 -4 חודשי מאסר אותם ירצה בעבודות שירות בבית אבות , 4 חודשי מאסר על תנאי, 5,000 ₪ קנס .


רקע:


אישום ראשון (נאשם 1 בלבד): אישום זה מייחס לנאשם 1 ביצוע עבירות אלה: מעשה מגונה, איומים, שיבוש מהלכי משפט, תקיפה והטרדה מינית. מעובדותיו עולה, כי גב' ג'.פי. הגיעה מתאילנד לישראל באשרת עבודה, לצורך עבודה במשק הנאשמים.

 

בחודש יוני 2005 לקח הנאשם 1 את המתלוננת לנקות את בית אביו, ואז חיבקה מאחור, הפילה על המיטה, גהר מעליה ואחז בשתי ידיה בחוזקה מעל לראשה והצמידן למטה, תוך שנשכב על ידה. בידו השנייה ליטף את החזה שלה מעל לבגדיה, הריח את צווארה ופניה, התחכך בגופה עם איבר מינו, מבלי שייענה לתחנוני המתלוננת לחדול ממעשיו.

 

כשבוע לאחר מכן ניסה הנאשם 1 לחבק את המתלוננת ונגע בישבנה, וכשבועיים לאחר המקרה הראשון שב וחיבקה, נגע בחזה ועזבה לאחר מאבק. ביום 15.10.07, עת עבדה המתלוננת בחממת המלפפונים, הגיח נאשם 1 מאחוריה, חיבקה במותניה ושאל אם היא מעוניינת להיות חברתו. בכל אותם פעמים הזהיר הנאשם 1 את המתלוננת לבל תספר לאיש, ואיים שאם תעשה כן הוא ישלח אותה חזרה לתאילנד.


אישום שני (נאשם 1 בלבד): אישום זה מייחס לנאשם 1 עבירת הטרדה מינית, בכך שסמוך לתחילת עבודתה של גב' ס.ב. נתינה זרה מתאילנד, במשק הנאשם, בחודש מרץ 2006, חיבק הנאשם 1 את המתלוננת בידיו תוך שאמר לה כמה יפה וסקסית היא, והמתלוננת התנגדה נמרצות תוך שסימנה באגרופיה והטיחה בו את המילה "בוקסים".


אישום שלישי (שני הנאשמים): אישום זה מייחס לנאשמים עבירות עושק ואיומים, בכך שבמועדים שונים במהלך השנים 2004 עד 2008, העסיקו 9 עובדים זרים במשקם. לפי האישום, התנהגו הנאשמים כלפי העובדים הזרים באלימות מילולית, מנעו מהם צרכים בסיסיים, שיכנו אותם בתנאי מגורים מחפירים, נטלו מהם שלא כדין כספים ממשכורתם באמתלות שונות, ועשקו אותם בכל הנוגע למשכורתם.


אישום רביעי (שני הנאשמים): אישום זה מייחס לנאשמים עבירת העסקה שלא כדין, בכך שעל אף ההיתר שקיבלו המתלוננים לעבודה בתחום החקלאות, העסיקו הנאשמים את מ.צ. ו- ג'.פי. בניקיון ביתם הפרטי וכן בית אביהם רפי, וזאת 3 פעמים בשבוע משך כל תקופת העסקתם. בנוסף, הועסקו שני עובדים זרים נוספים ע"י הנאשמים בעבודות גינון בתיהם הפרטיים, והכל בניגוד לחוק ולהיתר.


השופט פלאח ציין בגזה"ד את הדברים הבאים: " התנהגותם של שני הנאשמים כלפי העובדים הזרים פגעה בכבודם כבני אדם, ואולי אף בתדמית "הישראלי" בפניהם. האלימות המילולית שהופגנה כלפיהם, מניעתם מלקבל את צרכיהם הבסיסיים, שיכונם בתנאי מחיה קשים, נטילת חלק מכספיהם וממשכורותיהם, העסקתם בשכר נמוך וגם בימי השבת, ניצולם לצרכי ביצוע עבודות פרטיות, בניגוד להיתר שהייתם בישראל – כל אלה הפכו את המתלוננים ל"עבדים" בעידן המודרני.

 

העובדים הזרים המגיעים לארץ באים במטרה לעבוד, בהתאם לתנאי ההיתר, תוך שהם מתרחקים מאות ואלפי קילומטרים ממשפחותיהם וממדינותיהם, והכל לשם פרנסה. היחס המשפיל לו זכו אותם עובדים ראוי לסלידה ולהוקעה - עובדים זרים אינם כלי משחק שבהם משחקים בעלי ההיתר ככל העולה על רוחם. זה שאדם מגיע מארץ ניכר לעבודה בישראל, אינה הופכת אותו לאדם נחות יותר ממעסיקו, שהרי כל בני האדם שווים ללא הבדלי דת, גזע, מין, מעמד ועיסוק".


בהתייחס לנאשם 1 ציין השופט כי הורשע בכך שתקף והטריד מינית מתלוננות עובדות זרות, במספר הזדמנויות, ולבסוף אף הזהיר את המתלוננת לבל תספר אודות מעשיו.

 

הנאשם ניצל את מעמדו כמעסיק אל מול מעמדה של העובדת הזרה, וכפה עצמו עליה, כאשר מעשיו נמשכו לאורך תקופה, והשופט דחה את הטיעון שמ דובר באירועים בודדים ולא בהתנהגות אופיינית לנאשם. הנאשם בחר לעצמו קורבנות, ככל הנראה בסוברו שבשל מוצאם ומעמדם בישראל הוא יכול לעשות בהן ועימם ככל העולה על רוחו.

 

ניצול זה ראוי להוקעה, ועל בתי המשפט לשמור על זכויותיהם של כל בני האנוש, ולהעניש את מי שפוגע באחרים. ענישתו הראויה היא כזו הכוללת מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, וכל ענישה אחרת מחטיאה את מטרת המחוקק ובתי המשפט. ואין בידו לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינו.

 

בהתייחס לבקשת הנאשם 2 להימנע מהרשעתו שכן ברצונו שלא לחסום את אפשרות העסקתו בעתיד כנהג רכב ציבורי, וכן המשך כהונתו כיו"ר ועד המושב -דחה השופט את הבקשה וציין כי העבירות שבביצוען הודה אינן קלות, ונדרש היבט שיקומי בעל משקל רב בכדי לשכנעו שאכן מ דובר באדם שהרשעתו עלולה לפגוע פגיעה קשה בשיקומו – ואין זה המקרה שבפניו.


לקולא נלקחו בחשבון: השכול שפקד את הנאשמים, עת איבדו את אחיהם במלחמת לבנון השנייה, כמו גם להודאתם במיוחס להם בכתב האישום המתוקן, חרטתם אודות ביצוע מעשיהם, הזמן הרב שחלף מאז ביצוען, היותם אנשים נורמטיביים, עברם הנקי, ודברי עדי האופי ששפכו דברי שבח והלל אודותיהם.


ת.פ. 1619-02-09 ניתן 11.11.10