פ 6178/05 מ"י נ' וקנין דינה
עובדות המקרה:
המתלונן, הרצל רווח, היה בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום הבעלים של מפעל לעיבוד זכוכית. הנאשמת במספר הזדמנויות הזמינה מאת המתלונן עבודות התקנת מראות בביתה.
על פי כתב האישום לא שילמה הנאשמת את מלוא המחיר עבור המראות וכאשר דרש ממנה המתלונן לשלם את מלוא המחיר איימה עליו הנאשמת באומרה לו כי תרצח אותו ותפגע בעסקו ובמשפחתו. בהמשך, הגיעה הנאשמת ביום 22.2.05 לעסק של המתלונן וביקשה שיתקין בביתה מראות. המתלונן ביקש מהנאשמת לצאת מבית העסק באומרו לה כי אינו מוכן לבצע עבורה עבודה.
על פי כתב האישום עמדה הנאשמת על כך שהמתלונן יתקין עבורה מראות והמתלונן אמר לה כי המחיר הנדרש הוא 3,600 ₪. בתגובה לכך על פי כתב האישום קיללה הנאשמת את המתלונן ואיימה עליו כי תרצח אותו, תפגע בעסק שלו וכן תתלונן כי אנס אותה ונגע לה בחזה. הנאשמת כפרה בכל האשמות.
האם יש להרשיע את הנאשמת בעבירת איומים?
1. במקרה דנן, עבירת האיומים המיוחסת לנאשמת באישום הראשון לא תוחמה במועד כל שהוא וכבר מטעם זה יש קושי רב להתגונן מפניה. לאחר שמיעת עדותו של המתלונן, ובחינת הראיות כולן מצאתי כי לא עלה בידי המאשימה לבסס את עבירת האיומים מבחינת מועדה, נסיבותיה והדברים שהושמעו כלפי המתלונן.
הוברר כי המתלונן לא זכר את איומי הרצח עליהם התלונן במשטרה, לא יכול היה לפרט מדוע אוים ולא תמך את תלונתו בראיה כל שהיא שבנקל יכול היה להביאה.
2. התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו של המתלונן היא שלא יכולתי לתת בה אמון. על אף שניתנה למתלונן האפשרות למסור את גרסתו בבית המשפט ולספר מה ארע במפעל שהביא אותו להגיש את התלונה, לא עלה בידו להביא דברים סדורים והגיוניים.
עדותו הן בחקירה ראשית והן בחקירה נגדית, היתה מפותלת והסבריו חסרי הגיון. המתלונן ניסה לעדן ולתקן דברים שאמר במשטרה ולמעשה התחמק ממתן תשובות ישירות לשאלות נוקבות. המתלונן הסיט את דבריו לכיוונים לא רלוונטיים והרבה להשתמש במלים "הייתי מבוהל, הייתי מפוחד" ללא הקשר למה שנשאל. לא ניתן להסתמך על עדותו של המתלונן שאינה נתמכת בכל ראיה אחרת להרשעת הנאשמת.
לסיכום,
לא ניתן לתת אמון בעדותו של המתלונן וכיוון שעדותו לא נתמכת בכל ראיה אחרת, אין להרשיע את הנאשם בעבירת האיומים והסחיטה באיומים.
.JPG)
