ע"א 4265/03 לוי ניצן נ' אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ


המערער היה עובד של המשיבה 1. החל משנת 1991 הוא נשא בתפקיד מנהל מוסך אגד רחובות. ביום 8.7.98, במהלך עבודתו במוסך, דילג המערער על מתקן לאיסוף חלקים משומשים. אגב כך, נתפסה רגלו הימנית בין המתקן לבין הרצפה.

 

המערער נפגע. מומחה של בית משפט קבע לו נכות בשיעור של 10%, עקב הגבלה קלה בתנועה. מתקן האיסוף עומד בפתח סככת המוסך.

 

המערער דילג מעל מתקן האיסוף, הואיל והמעבר אל המוסך נחסם על-ידי נהגים שהעמידו אוטובוסים בכניסה לסככת המוסך. על-פי נוהל העבודה הרגיל אין מקום להחנות אוטובוסים באופן החוסם את המעבר למוסך.

 

ביהמ"ש השלום דחה את תביעתו של המערער. מכאן הערעור.


האם יש לקבל את הערעור?


1. הכלל הוא כי כאשר "מדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה.

 

על המעביד מוטלת החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה. בתוך כך חייב המעביד לוודא שהתנאים הפיזיים של מקום העבודה מונעים תאונות, ומאפשרים עבודה בתנאים נוחים, שאין בהם משום הזמנה לקיצורי דרך העלולים להוביל לתקלות. דאגה זו איננה ממצה את אחריות המעביד.

 

על המעביד לצייד את העובדים בכלי עבודה נאותים, וחובה עליו להדריך את עובדיו באופן שוטף ומתמיד ביחס לכללי זהירות ראויים. חובת הדרכה זו מתייחסת גם למובן מאליו, לרבות שמירת גישה חופשית לאזור העבודה.


2. במקרה זה, התאונה התרחשה כתוצאה מהעובדה שהמעבר היחיד הפתוח שנותר אל המוסך וממנו נחסם על ידי נהגים שהעמידו אוטובוסים בכניסה לסככת המוסך.

 

חסימה זו היתה בניגוד לנהלים אשר, לפי ממצאי בית המשפט קמא, היו ידועים גם למערער, ולמעשה היה זה תפקידו של המערער לדאוג להקפדה על נהלים אלה על ידי פניה לנהג תוך דרישה לפנות את האוטובוס. המשיבה 1 עמדה אם כן בחובה להגדיר נהלי בטיחות בעניין זה.

 

הנוהל היה ידוע, ומי שהיה מופקד על הפעלתו התעלם ממנו וגרם לתאונה. אכן, בעניין זה יש לשקול ניסיונו של העובד, את תפקידו ואת סוג הפעולה שגרמה לנזק. הסיכון הכרוך בחסימת הגישה היה ידוע למערער, הוא היה מופקד על מניעתו, ועל כן לא היה מקום להטיל אחריות על המשיבה 1 בעניין זה.

 

אין לצפות ממנה כי כל פעולה או צעד של העובד יהיו נתונים לפיקוח מתמיד מצידה, וניתן לצפות, במקרה זה, לשיתוף פעולה והפעלת שיקול דעה הולם מצד העובדים בכלל, והמערער שהיה ממונה עליהם - בפרט.


לסיכום,

 

יש לדחות את הערעור. על המעביד לשמור גישה חופשית לאזור העבודה. ברם, במקרה הנדון, המערער היה מופקד על הפעלת נוהלי הבטיחות הדורשים שמירה על גישה חופשית לאזור העבודה כך הסיכון הכרוך בחסימת הגישה היה ידוע למערער.

 

לפיכך, אין מקום להטיל אחריות על המעביד מקום שניתן לצפות לשיתוף פעולה והפעלת שיקול דעת הולם מצד המערער שהיה הממונה על העובדים.