ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' אסתר מרציאנו
המערערת (מפעלי קרור בצפון בע"מ) החזיקה במבנה, ששימש לצרכיה. היה זה מבנה, אשר הוקם עוד בשנת 1940, והוא היה מורכב, בין היתר, מפרוזדור מקורה שמשני צידיו חדרים.
גובה המבנה היה בעת שהוקם שלושה מטרים, אולם עם הזמן נעשתה הגבהה לכדי שישה מטרים, ואת המבנה כולו כיסה גג.
המערערת הייתה מעוניינת לשנות את היקף המבנה, לשפצו ולהתאימו לצרכיה החדשים. לפיכך, ביקשה להגביה את הקירות עד לגובה של תשעה מטרים, להרוס את הגג הקיים וכן להרוס גם את כל המחיצות הקיימות בתוך המבנה לרבות הפרוזדור והחדרים, כך שייווצר חלל ריק, שניתן יהיה להתאימו לצרכים החדשים.
את מלאכת הריסת הגג מסרה בשעתו לאחד בשם נטור הני, ואילו לשם הריסת המחיצות הפנימיות התקשרה עם שותפות בשם האחים מרציאנו, שעיסוקם היה בכך.
ביום 17.12.72הגיע אל המבנה המנוח אליהו מרציאנו ז"ל, שהיה בנו של משה מרציאנו ואח לאברהם וליצחק מרציאנו. המנוח הגיע למקום, כשהוא נוהג בטרקטור "שופל", וביקש להתחיל במלאכת ההריסה.
אותה שעה לא נמצא במקום נציג מטעם המערערת וגם לא מנהל עבודה, שיהיה מופקד על כל הקשור בביצוע תקין של עבודות ההריסה. לא המערערת ולא האחים מרציאנו מינו והעסיקו מנהל עבודה כזה. כבר עם תחילת העבודה קרה האסון, שבו קיפח את חייו אליהו מרציאנו ז"ל.
הוא ביקש לפרוץ לו דרך אל תוך החדרים מבעד לפרוזדור, על-ידי כך שמוטט באמצעות הטרקטור קיר, החוצץ בין הפרוזדור לבין החדרים, אולם מעשה זה גרם להתמוטטות חלק מהתקרה אשר מעל הפרוזדור, והמנוח נמחץ למוות בהריסות הגג. המערערת טוענת, כי לא היה מקום למצוא אותה אחראית לתאונה האמורה, וממילא לא היה זה נכון לחייבה בפיצוי המשיבים.
האם יש לקבל את הערעור?
1. מעמד המנוח לעניין העבודה הנדונה היה מעמד של עובד, המבצע עבודתו בשירות מעבידו. מבחינה משפטית - אחראי במקרה כזה המעסיק - המעביד של אותו עובד - בנזיקין לתאונה שקרתה לעובד ולנזקים ולהפסדים, שנגרמו לו בעטיה של התאונה, אם יימצא המעביד אחראי להתרחשות אם בגלל רשלנותו ואם משום שהפר חובה חקוקה, שהוא חב כלפי עובדו.
במקרה דנן, אכן מצא בית המשפט כי מעבידיו של המנוח חטאו כלפיו בהפרת חובה חקוקה, בהפרה זו העילה לחיובם בפיצוי המשיבים על הפסדיהם ונזקיהם כתוצאה ממות מפרנסם.
2. תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) מטילות חובות על מי שמכונה "מבצע הבניה". שתיים מהחובות הללו, החשובות לענייננו, מצויות בתקנה 2 ובתקנות 77, 79 לתקנות הנ"ל. תקנה 2 קובעת, שמבצע הבנייה אחראי לכך, כי כל עבודת בנייה תתנהל תחת השגחתו הישירה והמתמדת של מנהל העבודה שנתמנה על-ידיו.
לא מינה מבצע הבנייה מנהל עבודה, או הפסיק מנהל עבודה לשמש בתפקידו, ולא מונה מנהל עבודה אחר תחתיו, יראו את כל החובות, המוטלות על מנהל העבודה, כמוטלות על מבצע הבנייה. תקנה 77קובעת, כי מבצע בנייה אחראי לכך, שעבודות הריסה, שיש בהן סיכון לחיי אדם, יבוצעו תחת הנהלתו הישירה של מנהל עבודה בעל ניסיון.
אחת החובות בהקשר זה היא זו, המפורשת בתקנה 79(א), דהיינו: "המבנה העומד להריסה יובטח נגד התמוטטות מקרית". זהו אחד מאמצעי הבטיחות, ש"מבצע הבניה", באמצעות מנהל העבודה המתמנה על-ידיו, חייב לנקוט במקרה של עבודות הריסה כדי למנוע סיכון חיי אדם.
3. במקרה דנן הוכח, כי המערערת ביקשה לשנות שינוי יסודי את המבנה, ששימש לה לצרכיה ושהיה בהחזקתה. פעולות הבנייה, שנדרשו למטרה זו, היו שונות ומגוונות, והמערערת מסרה ביצוען בחלקים ובשלבים לקבלנים עצמאיים שונים. כך הוכח, שבשעתו הגביהו את המבנה לשישה מטרים, וכך הוכח, שנהרס הגג העליון.
כל אחת מהעבודות הנ"ל בוצעה על-ידי קבלן שונה. בהזמינה עבודה אצל האחים מרציאנו, צמצמה המערערת את ההתקשרות להריסת המחיצות שבמבנה הפנימי, זאת ותו לא.
כל אותן עבודות נועדו, בין היתר, כדי לאפשר לה למערערת להגביה את המבנה לתשעה מטרים. לשם כך הייתה מתקשרת, אל נכון, עם קבלן, שיבצע אותה עבודה מיוחדת.
הנה כי כן, עבודות הבנייה בוצעו ביוזמת המערערת ועל-ידיה לקידום פרויקט בנייה כולל, שהייתה מעוניינת בו. היא נעזרת במימוש הפרויקט בבעלי מקצוע, קבלנים עצמאיים, ומרציאנו הינו אחד מהם, כשכל אחד מהם יכול להיחשב כקבלן ראשי לשלב מסוים של העבודות. מכאן, שעל המקרה דנן חלה תקנה 7(ג) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה).
לפיכך, העובדה, כי בבנייה הנדונה עסק קבלן ראשי, אינה מוציאה את המערערת מגדר "מבצע הבניה", שכן תקנה 7(א) איננה חלה, מקום שפעולות הבנייה מבוצעות שלא על-ידי קבלן ראשי אחד.
לסיכום,
יש לדחות את הערעור. המערערת מוגדרת כ"מבצע בנייה" לפי החוק והיא חבה בחובת זהירות כלפי הקבלנים ששכרה. העובדה, כי בבנייה הנדונה עסק קבלן ראשי, אינה מוציאה את המערערת מגדר "מבצע הבניה" שכן פעולות הבנייה בוצעו במקום ע"י מספר קבלנים.
עודכן ב: 14/02/2011



