הוכחת אבהות מותנית בביצועה של בדיקת רקמות

תמ"ש 6513-08-11 , ס. י. נ' ס. אי

העובדות:

הקטין ס.א., נולד באוקראינה ביום 21.10.96, וכיום הנו כבן 12 ו-9 חודשים (להלן: "הקטין").

בשנת 2000 עלה ארצה מאוקראינה הקטין עם אמו, כבת 40, אזרחית ישראלית, חסרת דת, נשואה לנתבע 1 ועם אחותו מנישואיה הראשונים של אמו.

כיום מתגורר הקטין עם אמו התובעת ועם נתבע מס' 1, כבן 42 אשר קיבל לאחרונה מעמד של אזרח קבע, ולו ילדים בגירים מנישואים קודמים.

התובעת והנתבע הכירו עת היתה התובעת בת 23 והם ניהלו חיים משותפים וגידלו ביחד את בתה מנישואין קודמים.

לבקשת הנתבע העניקו הצדדים את שמו לקטין.

לטענת הצדדים מסיבות בירוקרטיות התגרשו זה מזו בשנת 1998 אך המשיכו בחייהם המשותפים.

בשנת 1999 פנו הצדדים לשגרירות וביקשו לעלות יחדיו לארץ אך הוסבר להם כי רק לתובעת, בהיותה בת לאב יהודי זכות לעלות לארץ ורק אם יינשאו מחדש יקבלו אישור בהדרגה גם לעלייתו של הנתבע לארץ תחילה כתייר.

כך עלו התובעת וילדיה בשנת 2000 וכחצי שנה לאחר מכן, עלה גם הנתבע לארץ. בין השנים 2003 -2000, ניהל הנתבע את חייו באוקראינה ובישראל לסירוגין, ובשנת 2003 נסעו הצדדים לאוקראינה ונישאו שם בנישואין אזרחיים.

מאז מתגוררים הצדדים בארץ. במסגרת ההליך דנן עתרו התובעת והנתבע להצהיר כי הנתבע הנו אביו של הקטין וזאת, מבלי שיהא צורך להוכיח זאת בבדיקת רקמות.

ב"כ היוהמ"ש סבר, כי חובתו של בית המשפט לדרוש ראיות בתיקי אבהות גם במקרים שבהם לא עולה שאלה של מעמד ואין להסתפק בהצהרה או הסכמה של הצדדים בעניין זה שכן מדובר בקביעה של סטאטוס אשר לה השלכות גם על זכויות של צדדים שלישיים.

החלטה:

א. סעיף 21 לחוק מרשם האוכלוסין קובע כדלקמן: "שם אביו של ילד שנולד לאישה פנויה יירשם על פי הודעת האב והאם כאחד, או על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך".

עפ"י הנחיית משרד הפנים, ירשום פקיד הרישום את דבר האבהות עפ"י הודעת ההורים אם נמסרה עד מלאות לקטין 3 שנים, לאחר מכן לא יבוצע הרישום אלא על פי פסק דין של בית המשפט המוסמך. במקרה דנן, היות והתביעה הוגשה כאשר הקטין היה כבן 12, לא ניתן להסתפק בהצהרת ההורים, ויש להוכיח את אבהות האב.

ב. אין צורך להכביר במילים בנושא חשיבות נכונות רישום שם האב הביולוגי.

הרישום כוחו יפה כלפי כולי עלמא, ולא רק כלפי התא המשפחתי המצומצם. לפיכך, הלכה פסוקה היא כי על התובעים בתביעת אבהות נטל כבד במיוחד להוכיח את תביעתם, כאשר מבחינה ראייתית, חובתו של בית המשפט להסתמך על הראיה הטובה ביותר, בבואו לקבוע אבהות- זוהי בדיקה לסיווג רקמות. "בדיקת-רקמות", כמבחן גנטי, היא ראיה עצמאית ואובייקטיבית לבירור אבהות, מקום שזו שנויה במחלוקת.

ג. אין כל עילה ממשית המונעת מהצדדים לערוך בדיקת רקמות. התובעת משתכרת לפי תלוש השכר שהוצג על ידה שכר חודשי בסך של כ-5,824 ₪ ברוטו, 5,300 ₪ נטו, והנתבע משתכר לפי הצהרתה סך של כ- 4,500 ₪.

ד. הקטין, כבן 12 וחצי, רואה בנתבע כאביו וכך גם יתר בני המשפחה. הקטין קשור לנתבע והיחסים ביניהם הנם יחסי אב ובן לכל דבר. ברי, כי אם יתגלה בבדיקת רקמות כי הנתבע אינו אביו- עלול הקטין להיפגע וחייו ישתנו ללא היכר.

יחד עם זאת, ונוכח השיקולים הנוגעים לחשיבות נכונות המרשם, ההסתמכות עליו, הנזק בקיומו של רישום שגוי והנטל הכבד המוטל על הצדדים להוכחת תביעתם - אין להיעתר לתביעה, אשר לא הוכחה, אך בשל העובדה שהצדדים נוהגים משך תקופה ממושכת כמשפחה.

בפסיקה מעין זו - ייפתח פתח למשפחות נוספות לקבע מצב קיים, באמצעות רישום אבהות שלמעשה לא הוכח, אך בשל הרצון לשמרו ולמנוע פגיעה בילדים מעצם שינוי המצב.