הקלטות ותמלילים של שיחות טלפון סלולרי בתא מעצר

2. כב’ השופטת א’ פרוקצ’יה סיכמה בעניין זאבי בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ’ זאבי (לא פורסם, 15.9.05) את ההלכה לעניין סיווגו של חומר ששימש את גורמי החקירה.

האבחנה העיקרית בין המושגים השונים, לרבות "חומר חקירה" ו"חומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת", הנזכרים בסעיף 74(א) לחסד"פ, היא – בתמצית רבה – זו: "חומר חקירה" הוא חומר רלבנטי – במובנו הרחב של הביטוי – לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, ואשר יש בו כדי לסייע לנאשם להכין את הגנתו כראוי. ראיות שהרלבנטיות שלהן לאישום הפלילי איננה קיימת, או שהיא רחוקה ביותר ושולית, אינן מהוות "חומר חקירה".

 "חומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת" הוא כזה שאינו בגדר חומר רלבנטי לאישום, ואיננו מהווה "חומר חקירה", אך רישומו והצגתו בפני גורמי התביעה, ובאופן תמציתי יותר – בפני הנאשם, מעניק לשני הגורמים הללו את האפשרות להפעיל בקרה מסוימת ביחס לחומר שנאסף, מוין וסווג על ידי גורמי החקירה, תוך מיזעור פגיעה בפרטיות צדדים שלישיים, או באינטרסים אחרים.

3. טענה לפיה כל שיחה שהיא שערך המדובב במכשיר יכול ותלמד על מידת אמינותו, או תשמש תכליות נוספות, ולכן הקלטת השיחה מהווה "חומר חקירה" – היא טענה גורפת מדי.

יחד עם זאת, ראוי, שפרקליט מפרקליטות המדינה, יאזין להקלטה של כל השיחות הנוספות (או יקבל תמלילים מהן) ויבחן מחדש האם יש בהן "חומר חקירה" כמשמעו בסעיף 74 לחסד"פ, כפי שפורש בפסיקה, שטרם גולה להגנה, או שמא יש צורך לעדכן, או להרחיב, את הרשימה שנמסרה להגנה ביחס לשיחות הטלפון האמורות.