הרשעת חברו של משליך החזיז במשחק הכדורסל

1. כתב האישום בתיק זה הוגש מלכתחילה נגד שניים, יוסי מלאך והנאשם, וייחס לשניהם אחריות לפציעתו החמורה של יואב גליצנשטיין, מאבטח-מתנדב בחברת האבטחה שאבטחה משחק כדורסל בין קבוצות הפועל חולון והפועל ירושלים, שנערך בהיכל הספורט מלחה ביום 11.11.07.

2. הפציעה נגרמה כתוצאה מהשלכת חזיז לעברו, והעבירה הכרוכה בכך יוחסה לשני הנאשמים גם יחד. כמו כן יוחסו להם עבירות נוספות.

3. מלאך הורשע לפי הודאתו, ודינו נגזר על ידי לשלוש שנות מאסר ולעונשים נלווים נוספים.

4. מלאך והנאשם צפו במשחק מהיציע. דקות ספורות לפני תום המשחק, החליטו השניים לזרוק את החזיז. הנאשם הדליק את החזיז, ומלאך השליכו אל המגרש. החזיז נחת במגרש, עליו שיחקו אותה עת שחקני שתי הקבוצות.

5. יואב גליצנשטיין הבחין בחזיז הנוחת במגרש, אולם לא ידע כי המדובר בחומר נפיץ, וחשב כי המדובר בחפץ שהושלך למגרש.

מאחר שחשש כי השחקנים ימעדו אם ידרכו עליו, רץ המאבטח אל מקום נפילתו, הרים אותו ופינה אותו מהמגרש, כשהוא אוחז בו בידו הימנית. שניות ספורות לאחר מכן, בעודו אוחז בחזיז, התפוצץ החזיז בידו, וכתוצאה מכך נפצע באורח קשה: שלוש מאצבעות היד הימנית נקטעו, ורסיס נוסף פגע במותנו. הרופאים הצליחו לאחות אחת מהאצבעות שנקטעו, לאחר שהובהל לבית החולים.

6. מייחסת המאשימה לנאשם עבירות של נשיאת נשק (סעיף 144(ב) בנסיבות סעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א) (1) ו-(2) לחוק). העבירות מיוחסות לנאשם כמבצע בצוותא.

ההכרעה:

1. אחת מראיות התביעה היא קלטת שהופקה ממצלמות האבטחה באצטדיון. אין חולק, כי לא ניתן לזהות את פניהם של המעורבים בהשלכת החזיז.

2. לא ניתן לקבוע שאת פעולת ההדלקה ביצע האחד בעוד שאת פעולת הזריקה ביצע האחר, או כי פעולת ההדלקה בוצעה בצוותא

.
3. אין חולק כי את פעולת הזריקה ביצע מלאך, ונראה כי מי שעמד על ידו והיה איתו בקשר בזמן הסמוך לפעולת הזריקה, לא יכול היה שלא לראות את המתרחש. מכאן ועד למסקנה כי הוא עצמו הדליק את החזיז, בעוד שמלאך השליך אותו, רחוקה הדרך.

4. שמירת הנאשם על זכות השתיקה בהודעתו השנייה במשטרה בכל הנוגע לשאלות שהתייחסו למקום עמידתו במהלך המשחק, אומרת דרשני. בולט הדבר, כי בהודעה הראשונה, לא היסס הנאשם למקם עצמו בצמוד למלאך, ככל הנראה משום שלא חשש כי זהותו של מלאך כמשליך החזיז תיחשף. בהודעה השלישית, לאחר ששתק בשנייה, נקט בקו אחר, וטען כי לא היה צמוד למלאך במהלך כל המשחק. עוד יש לזכור, כי לפי דברי הנאשם, יצחק דניאל יצא מן המשחק זמן קצר לאחר שהחל, משום שהשתעמם.

5. אין בקלטת כדי להוביל למסקנה כי פעולת הדלקת החזיז נעשתה בשניים, ואין בה כדי לקשור את הנאשם באופן חד משמעי לאירוע, הן משום שהמראה אינו ברור מספיק, והן משום שכאמור, אין להסיק כי הבחור "השמאלי" הדליק את החזיז. כל שניתן להסיק מן הקלטת הוא, שיש קשר בין זורק החזיז (מלאך), לבין הבחור שלצידו, והקשר הזה קיים גם ברגע הזריקה.

6. מהאזנה לקלטת החקירה, לא יכול להיות ספק כי השניים מודעים לכך שהם עלולים להיות מוקלטים, ולפיכך הם מנמיכים את קולם באופן מובהק, כל אימת שיש ברצונם למנוע את קליטת השיחה באמצעי ההאזנה של המשטרה. עוד ניתן להסיק בלא כל ספק, כי השניים מתאמים ביניהם גרסאות.

7. מן השיחה ניתן להתרשם בבירור כי השניים מדברים על צרה משותפת. המשפט "אין להם עלינו כלום, אל תודה", שנאמר על ידי הנאשם בלחש, אינו יכול להיות מוסבר בעצה ידידותית למלאך שלא יודה אם לא עשה כלום.

8. גם אם שפתו של הנאשם אינה שפה גבוהה, המדובר באדם בעל יכולות מנטאליות רגילות, וההבדל בין המשפט האחד לבין המשפט האחר נהיר לו. אך טבעי הוא, כי אם לנאשם באמת לא היה כל מושג במה מדובר, הרי שלמשמע דבריו של מלאך, שהציעו לו עסקת טיעון, לא היה מגיב במילים "אל תודה", אלא תוהה מה הקשר בינו לבין השלכת החזיז.

9. המדובר במשפט דל בתוכנו. קשה להסיק ממנו האם הוא נאמר כשסימן שאלה בסופו, או סימן קריאה. גם אם האינטונציה אינה מכילה סימן שאלה, קשה לבוא בדקדוקי עניות כאלה, ולהסיק מכך שאין נשמעת שאלה בסופו של המשפט, כי המדובר בהודאה. יש לזכור, כי הדברים נאמרו סמוך מאוד לאחר שהוטח בנאשם כי המשטרה יודעת שהוא זה שהדליק את החזיז.

10. אך כחוט השערה בין הנאשם לבין הרשעה בעבירות המיוחסות לו באישום זה, אולם חוט השערה הזה עוביו כעובי הספק הסביר, המחייב זיכוי.

 
11. הנאשם ידע כי מלאך נושא בכליו חזיז, וכי בדעתו לעשות בו שימוש. לא היה קל מלמנוע זאת, בין בפנייה למלאך עצמו, בין בחשיפת תכניתו בפני אנשי הביטחון שעמדו בכניסה לאצטדיון, אם פנייתו למלאך הייתה נדחית. זו גם הייתה חובתו של הנאשם.

12. ביהמ"ש מזכה את הנאשם, מחמת הספק, מן העבירות של נשיאת נשק (סעיף 144(ב) בנסיבות סעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א) (1) ו-(2) לחוק), כפי שיוחסו לו באישום הראשון, ומרשיע אותו, תחתיהן, בעבירה של אי מניעת פשע, לפי סעיף 262 לחוק. כמו כן, מרשיע את הנאשם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.