ת"פ 1144/07, מדינת ישראל נ' אסעד שיבלי ואח'
העובדות:
1. הנאשמים בתיק זה הורשעו לאחר שמיעת ראיות כפי המסכת המתוארת בכתב האישום:
ביום 21.9.07, יום הכיפורים, התקהלו אנשים ליד בית הכנסת בכפר תבור. הנאשמים הגיעו רכובים על טרקטורון מכפר שיבלי לכפר תבור, נסעו במהירות גבוהה, באורות גבוהים, באופן פרוע ובעוצמת רעש מוגברת של המנוע, לא שעו לסימוני אנשים מבוהלים ששהו על הכביש וביקשו מהם לעצור.
הנאשם 1 נהג בהיותו בפסילה. הנאשמים המשיכו בדהרה אל הקהל שהתרכז בקרבת בית הכנסת, כתוצאה מכך פגעו אנושות בטל ז"ל, אשר היתה אותה השעה רכובה על אופניה. כתוצאה מעוצמת הפגיעה קופחו חייה הרכים של טל. הנאשמים לא עצרו ולא הושיטו עזרה, כי אם המשיכו בנסיעה תוך כוונה להימלט עד כי הטרקטורון התנגש בעמוד תאורה והתהפך.
החלטה:
2. גזירת עונש תמיד מלאכה קשה היא ובפרט בנסיבות בהן קופחו חיים רכים לשווא, בנסיבות מיותרות של פזיזות וקלות דעת בלתי נסבלת.
סיפור המעשה כפי עובדותיו, מלמד ברורות על חומרת המעשים ועל התוצאה הטראגית שארעה בעטיים. הנאשם 1, נהג את הטרקטורון בצורה שתוארה לעיל, במהירות, אל תוך קהל האנשים, במקום הומה אדם, ונסע ישירות, מבלי לשנות כיוון נסיעתו ומבלי להאט כלל, לכיוונם של אנשים שאותתו לו לעצור או להאט ועד שפגע בטל ז"ל.
הנאשם ידע (או למצער היה עליו לדעת נוכח נסיעתו הפרועה), כי בתאונה נפגע אדם וחרף האמור לא עצר במקום התאונה כדי לעמוד על תוצאותיה, כי אם המשיך בנסיעתו, ואף ניסה בהמשך לברוח מהמקום רגלית.
התנהגותו של הנאשם מעידה על פגם ערכי-מוסרי, קשה ומכוער הנזקף לחובתו במאזן שיקולי העונש. אשר לנאשם 2, זה ברח ממקום התאונה, מבלי להושיט עזרה ומבלי לדווח עליה, ואף המשיך להסתתר מפני המשטרה עד ליום 28.9.07, עת הסגיר את עצמו, כל זאת אף שידע כי המשטרה מחפשת אותו.
3. הענישה כאן מדברת בחיים שקופחו, בדיני נפשות, גדיעת חיים אשר קופחו ולא ישובו עוד עקב מעשי הנאשמים.
בתי המשפט לדרגותיהם נתנו דעתם לא פעם לענישה במקרים דומים. אכן, מדובר במדרגה חמורה ביותר וקשה, רף כמעט עליון של הריגה בעת נהיגה כנהיגת נאשם 1, באורח פרוע, קשה, אכזרי, בהתייחסות כעורה, מתלהמת, ביום הכיפורים, ובהחלט אומר, לא מדובר ב"תאונת דרכים" רגילה, מדובר במעשה עברייני, נפשע וחמור בו העבריין שבפני גילה אי אכפתיות, נמהרת ונפשעת בדרגה גבוהה ביותר, פזיזות וזחיחות פושעת שהסתיימה בקיפוח חיי אדם.
לאחר בחינת הפסיקה ומכלול נסיבות ביצוע העבירה כאן, כאשר כל נאשם הנו עולם בפני עצמו וכל נאשם לנסיבותיו ונסיבות ביצוע העבירות על ידו, יש לגזור על הנאשם 1 מאסר ממושך בגין ביצוע עבירת ההריגה אולם לא כדי מאסר מקסימלי.
4. על נאשם 1 נגזר עונש 12 שנות מאסר, מתוכן 9 שנות מאסר בפועל, פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 12 שנים מיום שחרורו בפועל, פיצוי כספי למשפחת המנוחה בסך 50,000 ₪, וקנס בסך 15,000 ₪. על נאשם 2 נגזרו 36 חודשי מאסר, מתוכם, 24 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של 5 שנים, פיצוי כספי בסך 15,000 ₪ וקנס כספי בסך 5,000 ₪.
עודכן ב: 31/08/2011



