בעיתון השבת התפרסם ראיון עם חברי השופט "המכה" המעבירים את גרסתו לאירועים בגינם המליצה המשטרה להעמידו לדין, כפי ששמעו אותה ממנו.
איני יכול לדעת אם אכן הראיון התקיים עם אותם חברים עלומים או שמא השופט התראיין ובקש שייכתב כאילו חבריו היו אלו שהתראיינו מאחר שלא עצמו אסור להתראיין – אבל בכל אחד משתי האפשרויות, אין חולק כי הדברים הינם גרסתו המלאה של השופט הזה.
והנה, בולטות שתי שגיאות בגרסה זו: שגיאה אחת מתחום בריאות הנפש ושגיאה שנייה מתחום המשפט. ותמוה ביותר כיצד אותו שופט לא היה ער לשגיאות אלו. אולי נובע הדבר מחמת סערת הרגשות הפוקדת אותו בתקופה שכה קשה לו.
השגיאה הראשונה הייתה, טענת השופט כי ילדיו כרוכים אחריו מאד ומביעים צער על עדותם. ואם היה פוגע בהם, ברי שלא היו כה כרוכים אחריו.
כל פסיכולוג ילדים יאמר שהמצב בדיוק הפוך: ילד מוכה מנסה להתחבב על ההורה המכה, וככל שההורה מכה אותו יותר כך הילד חש צורך להתחבב עליו יותר. ולכן, טענת השופט בעניין זה כדי שתשמש ראייה לחפותו ממש אינה ראייה, ואולי אפילו פועלת נגדו.
השגיאה שנייה היא אמירת השופט כי הוא חש מורא ואי נוחות מכך שילדיו ייאלצו להעיד נגדו בבית המשפט. וגם כאן, שוגה הוא, מאחר שלפי חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), ילדים עד גיל 14 לא צריכים להעיד במשפט פלילי וחוקר הילדים שחקר אותם מעיד במקומם, אם קיים חשש לפגיעה נפשית בילדים כתוצאה מעדות זו. וילדי השופט הינם בני ארבע עשרה, עשר ושמונה וחצי. דהיינו, לפחות לגבי שני ילדים, ואולי אפילו לגבי שלושתם, אין ממש חובה שהם עצמם יעידו במשפט נגד אביהם, אם כאמור יחליט היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום.
עודכן ב: 03/04/2013
