העליון החמיר עונשו של חירש אילם שהורשע בדקירה

האם ניתן להקל בעונשו של חירש אילם אשר דקר את חברו כשהוא נתון תחת השפעת אלכוהול? בשאלה זו דן בשבוע שעבר (יום ו') בית משפט העליון, לאחר שהנאשם הגיש ערעור על גזר דינו. בית המשפט דחה את ערעורו, קיבל את ערעור המדינה, והחמיר את העונש.

לפי כתב האישום בגינו הורשע, הגיע הנאשם לתחנת דלק כשהוא מצויד בסכין מטבח גדולה. לאחר שווידא היטב כי אין אנשים באזור, ניגש למתלונן, שעבד במקום, ודקר אותו בגבו. בסופו של מאבק ביניהם, הצליח העובד להשתלט על הסכין, ויצא החוצה להזעיק עזרה.

המתלונן ספג 5 דקירות, ביניהם שתי דקירות עמוקות בגבו התחתון, אשר גרמו לפציעה קשה בריאתו הימנית. הנאשם נעצר בביתו, לאחר שניסה להתחמק מהשוטרים.

עם מעצרו, הוא הודה במעשים, ואף כפר בניסיון לייחס לו יסוד נפשי בביצוע העבירה. בתחנת המשטרה תורגמו דבריו על ידי מתורגמנית בשפת הסימנים.

אולם, בבית המשפט, הציג הנאשם גרסה אחרת לדברים, כאשר הוא טוען כי היה שיכור בעת האירוע, ולא ידע מה הוא עושה. ביהמ"ש המחוזי לא קיבל את טענתו, מאחר ולא עלה בידו להוכיח כי היה שיכור, לא מסר על כך עדות בתחנת המשטרה ולא טען זאת בתצהירו. הנאשם הסתמך רק על דוח המעצר, בו כתב אחד השוטרים כי הוא מריח אלכוהול בהבל פיו.

בסופו של דבר, הרשיע ביהמ"ש המחוזי את הנאשם בעבירת חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וגזר עליו 18 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי.

המחוזי: הנאשם היה מודע למעשיו ותכנן מראש את הדקירה

בנימוקיו להחלטתו, קבע ביהמ"ש כי אין ספק שהנאשם היה מודע למעשיו; עדות לכך ניתן לראות בעובדה כי הוא נאבק ארוכות עם המתלונן לאחר שדקר אותו, ואף הגיע עם סכין למקום, מה שמוביל למסקנה כי מדובר בדקירה מתוכננת היטב. כמו כן, לא ניתן לקבל את טענתו לגבי שכרותו, מאחר שהשמיע אותה בפעם הראשונה בבית המשפט, לא הביא עדים שיתמכו בטענה, ולא הצהיר על כך כשנעצר.

בנוסף, בסרטון האבטחה שהוצג בהליך המשפטי, היה ניתן לראות אותו כשהוא צועד בביטחון לעבר העובד, מוודא שהשטח "נקי" מאנשים, ואוחז בסכין בנחישות. גם המאבק ביניהם לא הצביע על אדם שיכור הנאבק בכוחותיו האחרונים, אלא על אדם הנחוש להשלים את פשעו.
יחד עם זאת, התחשב ביהמ"ש בנסיבות חייו הקשות, בעובדה כי הוא מתקשה לתקשר עם אחרים בעקבות היותו חירש ואילם, וכן בעובדה כי הביע חרטה על מעשיו, ועברו נקי מפלילים.

הנאשם לא קיבל את פסק הדין ואת העונש, והגיש ערעורו לביהמ"ש העליון. במקביל, הגישה המדינה ערעור שכנגד, בטענה כי העונש שהושת אינו חמור דיו. בטיעוניו בערעור, טען המערער כי היה על ביהמ"ש להתחשב בעובדה כי היה שיכור בעת ביצוע המעשים, וציין כי כאשר נתפס, הכה את ראשו באגרופיו מספר פעמים וחזר על המשפט "למה דקרתי אותו". עוד טען, כי לאור הפציעות הקלות שנגרמו למתלונן, ניתן לראות כי לא הייתה כוונה אמיתית לפצוע אותו קשה, ולפיכך לא ניתן להאשים אותו בחבלה בכוונה מחמירה.

בערעור: מאסר לאדם חירש אילם פוגע באפשרות לשיקום

כמו כן, טען כי התרגום לשפת הסימנים בתחנת המשטרה היה קלוקל ולא מובן, ולכן לא ניתן להסתמך על הצהרתו שם כעדות תקפה. לבסוף, טען כי העונש שהוטל עליו הינו כבד מנשוא, בעיקר כאשר מדובר באדם בעל לקויות חריפות שאינו מסוגל לתקשר עם הסביבה בכלא. לפיו, אין ביכולתו לבצע שיקום כהלכה במסגרת מאסר שכזה, והוא מרגיש בודד וחסר אונים.

מנגד, טענה המאשימה כי אין להקל בעונשו, אלא להחמיר עמו. למתלונן נגרמו פצעים חמורים, כאשר הסכין חדר לריאתו הימנית, והוא הובהל לבית החולים ואושפז. כמו כן, התרגום בתחנת המשטרה נעשה כהלכה, הנאשם נתן הודעה מפורטת וברורה, כאשר הוא מדבר בין היתר, על הרגשות שחש, על היכרותו עם המתלונן ועוד; פרטים שהמתורגמנית לא יכולה היתה לדעת או לבדות מלבה.

יש לך שאלה? 

פורום שוד | פציעה | חבלה
פורום ערעור פלילי - אי הרשעה פלילית

לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שהוגשו בצדן, קבע ביהמ"ש העליון, פה אחד, כי המחוזי הקל מידי בחומרת עונשו של הנאשם. בנימוקיו להחלטתו, קבע העליון, כי לא עלה בידיו להוכיח את שכרותו כפי שנטענה, ומנגד עלה בידי המדינה להוכיח כי התרגום נעשה כהלכה.

לגבי טענותיו לחומרת העונש, קבע העליון כי אין ספק שמדובר בעבירת חבלה חמורה, כאשר המתלונן נדקר חמש פעמים בגבו, ואף אושפז בבית החולים עם דקירה עמוקה בריאה. על כן, אין לקבל טענתו כי מדובר בחבלה קלה, ואין להקל בעונשו בשל כך.

זאת ועוד, קבע ביהמ"ש כי המחוזי התחשב יתר על המידה בנסיבותיו האישיות, והקל מידי בעונשו של המערער, ועל כן, הוסיף חודשיים לעונש, כך שהוא ירצה 20 חודשי מאסר בפועל, ו-20 חודשי מאסר על תנאי במקום 18 חודשים בלבד.

ע"פ 8274/13
ע"פ 8332/13