לאחרונה נדרש בית משפט השלום בתל אביב-יפו להכריע בנוגע לשיעור דמי התיווך שצריכה לשלם רוכשת דירה למתווך, וזאת אף על פי שהשניים חתמו ביניהם על הסכם תיווך אשר צוין בו בין היתר גובה דמי התיווך.


למרות טענתו של המתווך כי רוכשת הדירה הסכימה לשלם לו עמלת תיווך בשיעור של 5%, הקונה עצמה התנגדה לכך וטענה כי מעולם לא הסכימה לשלם שיעור תיווך גבוה כל כך, ואילו השיעור אשר עליו הוסכם היה 2% בלבד. היא טענה כי אם בהסכם התיווך מצוין שיעור גבוה מכך, הוא נכתב על ידי המתווך בעצמו ומבלי שהיא חתמה או אישרה זאת.


בחינת הדברים הביאה את השופט למסקנה כי אמנם הסכם התיווך שנחתם בין השניים הוא חוזה מחייב, אך עם זאת שיעור דמי תיווך של 5% הוא גבוה מהשיעור המקובל של 2% בצורה משמעותית, והרוכשת אכן לא חתמה על כך. בנסיבות העניין נקבע כי המתווך לא הצליח להוכיח כי הרוכשת אי פעם הסכימה לתשלום 5% דמי תיווך, ואי לכך נדחתה תביעתו של המתווך.


האם הרוכשת התחייבה לשלם דמי תיווך בשיעור חריג למתווך הנדל"ן?


מדובר בתביעת חוב שהגיש תחילה התובע ללשכת ההוצאה לפועל, המבוססת על הסכם התיווך שנחתם בין הצדדים. את התביעה הגיש לאחר שרוכשת הדירה העבירה לו דמי תיווך בשיעור של 2% המגיעים לסכום של כ-18 אלף שקלים, ובמסגרתה דרש שתשלם לו את היתרה בשיעור של 3%.


הקונה הגישה התנגדות לתביעתו בטענה כי מעולם לא אישרה את גובה התשלום, אלא כל מה שהוסכם ביניהם היה ששיעור דמי התיווך יהיה בשיעור המקובל בשוק, אשר עומד על 2%. מלבד זאת טענה כי אם חתמה על שיעור גבוה יותר, מדובר בהולכת שולל מצדו של המתווך ומבלי שהסכימה לכך.


במסגרת ההליכים העידו שני הצדדים וכן הובא לעדות מתווך נוסף שעבד בשיתוף פעולה עם התובע. כמו כן הוצגו בבית המשפט הקלטות של חילופי דברים בין התובע והנתבעת אשר הוקלטו ללא ידיעתה, אולם השופט קבע כי הן לא מוכיחות שהרוכשת אי פעם הביעה הסכמה לגובה דמי התיווך.


המתווך טען כי הרוכשת בעלת ניסיון ברכישת נדל"ן, יודעת קרוא וכתוב וחתמה על הסכם התיווך מתוך הבנה וידיעה


על פי טענותיו של המתווך, הרוכשת אינה יכולה לטעון כי לא הבינה על מה חתמה לאור ניסיונה בתחום הנדל"ן ובקיאותה בכל פרטי העסקה. בניגוד לדבריה של הרוכשת אשר אינם מגובים בכל מסמך כתוב, לו יש הוכחה כי הסכימה לשיעור דמי התיווך וזאת בהתבסס על ההסכם.


מנגד טענה הרוכשת כי מוטלת על המתווך החובה להוכיח שהסכימה לשלם את דמי התיווך החריגים, ולהראות כי פעל בגילוי לב. מאחר שלא הסכימה מעולם לשלם סכום שכזה, לטענתה ההסכם שחתמה עליו אינו הסכם מחייב.


האם מתווך שמציע עסקה אשר שונה מהשיעור הנהוג בשוק מחויב לציין זאת באופן מודגש?


בעוד הרוכשת טוענת כי פגשה עשרות מתווכים בחיפושיה אחרי נכס לרכישה ומעולם לא קיבלה הצעה לדמי תיווך הגבוהים מ-2%, טען המתווך כי הבהיר לה שעמלת התיווך גבוהה יותר משום ששווי הנכס היה נמוך. אולם טענתו לא התיישבה עם העובדה שהמתווך הנוסף קיבל דמי תיווך של אחוז אחד.


על פי הפסיקה, אם אדם חתם על חוזה בעודו מסתמך על הצד השני או מתרשל, הוא לא יוכל להעלות טענות לאחר מכן לגבי תוכנו של ההסכם. אולם במקרה זה, לא הוכח כי הרוכשת חתמה על החוזה מתוך גמירות דעת וידיעה כי עליה לשלם עמלת תיווך בשיעור 5%.


אמנם לפי חוק המתווכים, מתווך יכול לדרוש דמי תיווך בכל שיעור שיבחר, אולם עליו לפרט זאת בחוזה התיווך. המתווך עצמו העיד כי אכן, מרבית עסקאות הנדל"ן נסגרות ב-2%. הוא אף לא הציג בבית המשפט ולו עסקה אחת שבה גבה דמי תיווך בשיעור גבוה יותר.


מאחר שהוכח כי דמי התיווך המקובלים עומדים על 2% וכך אף נאמר בחוק מיסוי מקרקעין, קבע השופט כי מכוח חובת ההגינות, על המתווך להדגיש ולציין כי הוא דורש דמי תיווך גבוהים יותר, ועליו להוכיח כי הצד השני הסכים לכך.

 

יש לך שאלה?

פורום רכישת דירה | מכירת דירה


אם כן, למרות העובדה שההסכם בין הצדדים מחייב, מאחר שדמי התיווך אשר נדרשו היו גבוהים משמעותית מגובה דמי השכירות המקובלים, הרוכשת לא חתמה על גובה עמלת התיווך, ואין כל ראיה שהצדדים ניהלו משא ומתן בנוגע לגובה התשלום, קבע השופט כי התובע לא הצליח להוכיח שהרוכשת הסכימה לשלם את גובה דמי התיווך שדרש. בנסיבות אלה דחה השופט את התביעה.


תא"מ 7277-12-16