מתי סטנדרט רפואי גבוה מהמקובל - מחייב?

האם בית חולים ייבחן על פי סטנדרט טיפול גבוה מהמקובל שהציב לעצמו?

 

 

 

בהתאם לפסיקת בתי המשפט, לצורך בחינת השאלה האם הייתה רשלנות בטיפול רפואי, יש לעשות שימוש במבחן "הרופא הסביר". כדי שרופא ייחשב כרופא סביר, עליו לבסס את החלטותיו ופעולותיו על ידע רפואי עדכני, הנסמך על הספרות הרפואית העדכנית על הניסיון הקליני ועל הנורמות המקובלות בעולם הרפואה (ראה ע"א 13/89 קוהרי נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגר משפטי נבו).

 

 

ככלל, הסטנדרט לפיו תיבחן פעולתו של רופא הוא אובייקטיבי, כלומר, רופא מתחילת דרכו לא יוכל לטעון כי יש להקל איתו בשל חוסר נסיונו, ולהציב לו רף זהירות נמוך יותר מרופא מנוסה, בדיון כפי שמוסד רפואי מרכזי בעל תקציבים גבוהים לא ייבחן בסטנדרט גבוה מזה שבו ייבחן מוסד רפואי קטן ודל תקציב.

 

 

נשאלת השאלה לפי איזה סטנדרט ייבחן מוסד רפואי שהציב לעצמו סטנדרט רפואי גבוה מן הסטנדרט המקובל בשטח הרפואי בו בוצע הטיפול?

 

 

מקרה כזה נדון בע"א 3056/99‏ שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא (פורסם במאגר משפטי נבו).

 

 

דובר בערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את תביעת הרשלנות הרפואית של ילד שיולד בפעולה המכונה "שליפה חלקית בעכוז", וכתוצאה מכך נגרם לו שיתוק על שם Erb.

 

 

טענת התובע הייתה כי בית החולים התרשל בכך שלא ביצע לאם ניתוח קיסרי, למרות שהייתה התוויה רפואית לכך. בית המשפט קבע כי אמנם בבית החולים על שם שיבא היה מקובל לבצע ניתוח קיסרי לעוברים במצבו של התובע, אולם מדובר היה בפרקטיקה חדשנית, ש"הקדימה את זמנה" ושאין לבחון את פעולתו של בית החולים על פי הפרקטיקה המתקדמת שאימץ לעצמו אלא שיש לבחון אותו בהשוואה לנורמות שהיו נהוגות בבתי החולים בארץ ובעולם באותה תקופה, שבהם לא היו מבצעים ניתוח קיסרי לעובר עם אותם נתונים של העובר במקרה הנדון.

 

 

בית המשפט המחוזי קבע שאין לבחון שיש לבחון את שאלת הרשלנות לפי קריטריונים אובייקטיביים כלליים, על מנת שלא ליצור חוסר סימטריה בנורמת הזהירות מה שעלול לגרום לבתי חולים להימנע מליישם דרכי טיפול בסטנדרט גבוה מהמקובל.

 

בית המשפט העליון הפך את פסק הדין של בית המשפט המחוזי וקבע כי אמת המידה לפיה צריך לבחון את בית החולים הינה זו אשר נהגה בבית החולים בפועל.

 

בית המשפט ציין כי סטנדרט הזהירות הינו אמנם סטנדרט אובייקטיבי, אולם משבחר בית החולים בפרקטיקה רפואית מתקדמת, יש לבחון אותו לאור פרקטיקה זו, וכי אין בכך כדי לשבש את פעילותו של בית החולים ולהטיל עליו מעמסה בלתי ראויה.

 

בית המשפט הוסיף וקבע כי על כל רופא, בכל סביבת עבודה, לשקול באופן זהיר את הטיפול אותו הוא מבצע בהתאם למידע המצוי בפניו, וכי היות ובפני הרופאים בבית החולים תל השומר הייתה נגישות לידע מתקדם, הם היו אמורים לפעול בהתאם לידע זה, ואין בעובדה שבבתי חולים אחרים רמת הטיפול נמוכה יותר כדי לפטור את רופאי תל השומר מלשקול את החלטותיהם בהתאם לידע המתקדם המצוי בידיהם.

 

 

עודכן ב: 28/01/2013