טעות ברישום טיפול תרופתי הינה אחד מן המקרים הנפוצים של רשלנות רפואית. טעויות ברישום תרופות יכולות לבוא לידי ביטוי ברישום מנת של טיפול, בהוראות לצריכה של התרופה ברווחי זמן קצרים או ארוכים מידי, ברישום תרופה בכתב יד לא קריא, או ברישום של תרופה שאינה מתאימה למחלה.

 

 

בנוסף לטעויות של רופאים ברישום התרופה, תיתכנה גם טעויות של רוקחים בהנפקת תרופה שונה מן התרופה שנרשמה על ידי הרופא המטפל.

 

 

בת.א 1776/06 נ. ש קטינה נ' ליטבין ילנה שירותי בריאות כללית מחוז דרום (פורסם במאגר משפטי נבו) קבע בית המשפט כי רוקחים חבים אף הם בחובת זהירות כלפי מטופלים, וכאשר רוקח מנפיק למטופל תרופה שגויה, יש בכך התרשלות כלפי המטופל המחייבת את הרוקח לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו מנטילת התרופה השגויה.

 

 

עובדות המקרה

 


 

ביום 8.2.05 התפתח שיעול אצל התובעת הקטיה, ובעקבות זאת הביאה אותה אימה למרפאת שירותי בריאות כללית. הרופאה המטפלת רשמה לתובעת סירופ מסוג BRICALIN ELIXIR במינון של CC 4 שלוש פעמים ביום, למשך חמישה ימים.

 

 

האם ניגשה אל בית המרקחת של שירותי בריאות כללית ומסרה לרוקחת את המרשם שקיבלה מהרופאה, וזו נפיקה לה תרופה.

 

 

בשעות הערב, נתנה האם מהסירופ לבת הקטינה ודקות ספורות לאחר מכן החלה הבת להקיא, חום גופה עלה והיא החלה סובלת מרעידות. פראמדיק שהגיע למקום עם האמבולנס אבחן כי התרופה שהאם נתנה לתובעת אינה התרופה שנרשמה במרשם ע"י הרופאה, אלא תרופה לשימוש חיצוני, וכי הרוקחת מסרה לאם SOL BRICALIN (תרופה המיועדת לשימוש חיצוני בלבד כתמיסה לאינהלציה) במקום BRICALIN ELIXIR (סירופ לשתייה).

 

 

בעקבות זאת, הובהלה התובעת לבית החולים ברזילי שם אושפזה לצורך השגחה למשך יממה, ושם אובחן כי בעקבות נטילת התרופה השגויה הופיעו אצל הקטינה טכיקרדיה (קצב לב מואץ) והקאה פעם אחת.

 

 

לאחר האשפוז בן יום, שוחררה הקטינה לביתה. עם שחרורה המשיכה אם הקטינה בטיפול מעקב אצל ד"ר צ'רנובילסקי. מעקב זה נמשך כחודש ימים.

 

 

 

טענות הצדדים:

 

 

התובעת טענה כי הרוקחת אשר מכרה לאם את התרופה השגויה הפרה את חובת הזהירות כלפיה ובכך התרשלה, ולפיכך היא חבה בנזקי הקטינה ואימה. כמו כן טענה התובעת לפגיעה בזכותה לאוטונומיה על גופה ולהפרה של סעיף 13 לחוק זכויות החולה הקובע כי לא יינתן לחולה טיפול, אלא אם נתן הסכמה מדעת לביצועו.

 

 

הרוקחת ושירותי בריאות כללית טענו כי הטעות שנגרמה במסירת התרופה השגויה, אינה מהווה הפרת חובת הזהירות הנדרשת, וכי המקרה, מצער ככל שיהיה, אינו אלא טעות אנוש. כמו כן טענו הנתבעות כי לכתב התביעה לא צורפה חוו"ד רפואית. לפיכך, לא הוכח הקשר הסיבתי הרפואי בין נטילת התרופה השגויה ובין הצורך באשפוז והטיפול לאחריו.

 

 

בנוסף, טענו הנתבעות כי על האם רובץ אשם תורם, שכן בעבר נטלה הקטינה תרופה כגון זו שנרשמה לה ע"י הרופאה והיה על האם להבחין בטעות.

 

 

הכרעת בית המשפט

 

 

בית המשפט קבע כי בהתאם להלכה הפסוקה ולסעיף 27(א) לפקודת הרוקחים [נוסח חדש] תשמ"א 1981, רוקח חב חובת זהירות כלפי מי שהוא מוכר לו תרופה, ומכאן שהרוקחת הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה כלפי הקטינה ואף הפרה הוראה חקוקה.

 

 

בית המשפט דחה את טענת הרשלנות התורמת ע"י האם וקבע כי רוקח חב חובת זהירות מוגברת כלפי הציבור שאינו בקי ואינו אמור להיות בקי בתרופות ובמרשמים וכי הציבור הרחב שם יהבו על הרוקח שינפק לו תרופה נכונה, בדיוק כפי שנרשם ע"י הרופא המטפל ולא יסטה ימין או שמאל.

 

 

בית המשפט הוסיף ודחה את הטענה כי בעבר טופלה הקטינה באמצעות תרופה כפי שרשמה לה ד"ר צ'רנובילסקי, היות וטענה זו לא הוכחה, וקבע כי מכל מקום, גם אם היה ממש בטענה העובדתית שבעבר טופלה הקטינה באמצעות אותה תרופה, אין בכך כדי לשנות את תוצאת פסק הדין, היות והאם הינה אישה קשת יום שסמכה ובדין סמכה על הנתבעת כי זו תנפק לה את התרופה הנכונה.

 

 

הטענה כי לא הוכח קשר סיבתי רפואי בין אירוע הנפקת התרופה השגויה ונטילתה ובין הצורך באשפוז ובטיפול שאחריו נדחתה אף היא, נוכח מכתבו של ד"ר רובינשטיין, אחראי ניהול סיכונים במחוז דרום של שירותי בריאות כללית, ונוכח עדותה של הרופאה שרשמה את התרופה מהם עלה כי אשפוזה של התובעת היה נחוץ, וכי לאחר מתן התרופה השגויה היה צורך בהשגחה על התובעת בביתה.

 

 

לאור האמור לעיל, פסק בית המשפט כי על הנתבעות לשלם לתובעת סך של 28,100 ₪ כפיצוי עבור הכאב והסבל, הפגיעה באוטונומיה, הפסדי ההשתכרות של האם והוצאות נוספות.

 

 

 


 


עודכן ב: 20/01/2013