חשוב להבין מהי המשמעות של משמורת משותפת. צריך להבין שזה לא רק כותרת, אלא יש לה משמעות ותוכן. הכוונה במשמורת משותפת היא ששני ההורים נוטלים חלק פעיל, שווה ומשמעותי בגידול הילדים המשותפים, כאשר חלוקת זמני השהות של כל אחד מההורים עם הילדים, שווה פחות או יותר. כמובן, יש צורך להיות מעורב בכל העניינים הנוגעים לילדים ולקבל החלטות במשותף.


עד לפני כשנתיים לא הייתה חשיבות לעובדה אם הילדים מצויים במשמורת מלאה של האם או במשמורת משותפת, שכן על פי הדין האישי, האב חייב במלוא הצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל 15, כשבעצם מדובר במזון וכלכלה, בביגוד, במדור, בחינוך וכדומה, ולא היה משנה אם האם משתכרת יותר מהאב.


ואולם, בשנה וחצי האחרונות אנו עדים לתזוזה משמעותית בפסיקה של בתי משפט לענייני משפחה לגבי פסיקת מזונות במשמורת משותפת. השינוי קרה גם לאור המלצות ועדת שיפמן, באופן שמתחשבים על פי עיקרון הצדק והשוויון, בהכנסות שני ההורים וכן בזמני השהייה בפועל של הילדים אצל כל אחד מההורים.


תמצית המלצות ועדת שיפמן


תמצית ההמלצות הן ששיעור התמיכה הכלכלית בילדים יהיה לפי הכנסות שני ההורים ולפי הזמן שהם מקדישים לטיפול בילדים, לפי נוסחה כלכלית מדויקת, וכן הוצאת דיני מזונות הילדים מדיני המעמד האישי. הבעיה היא שההמלצות נשארו עדיין בגדר המלצות ולא הפכו לחוק מחייב.


איך נקבע כיום גובה דמי המזונות לילדים במשמורת משותפת?


בעיקרון, אב חייב במזונות ילדיו הקטינים על פי הדין האישי החל עליו, וחייב במלוא הצרכים ההכרחיים של הילדים עד גיל 15, בלי קשר לשאלת המשמורת. צרכים הכרחיים נחשבים מזון וכלכלה, ביגוד, חינוך ומדור.


עד לאחרונה פעלו על פי פסק דין של בית משפט מחוזי בחיפה שניתן על ידי כבוד השופטת ולנר, שלפיו במשמורת משותפת יופחת החיוב במזונות ב-25%, כאשר את רכיב המדור לא מפחיתים, מהסיבה שההוצאה בגין רכיב המדור לא משתנה לפי מספר הימים שבהם הילדים שוהים אצל האם.


ואולם, לאחרונה, בחודש ינואר 2015, שונתה הפסיקה בשני פסקי דין שונים על ידי בית המשפט המחוזי בלוד, ונקבע תקדים שלפיו כאשר נפסקה משמורת משותפת וזמני שהות שווים של הקטינים אצל ההורים, ובנסיבות שבהן הכנסת ההורים דומה, יופחתו דמי מזונות הקטינים ב-50% מגובה המזונות אשר היו אמורים להיפסק לו הייתה משמורת בלעדית לאם.


מצב זה שינה את המצב שהיה קיים עד כה, שבו הופחתו דמי מזונות במשמורת משותפת ב-25% בלבד.


טרם הפסיקה האמורה לעיל היינו עדים בשנה וחצי האחרונות ליותר ויותר שופטים, אשר במצב שבו הכנסת ההורים שווה או דומה והילדים מצויים אצל כל אחד מההורים מחצית מהזמן, פסקו מזונות מינימליים מאוד או לא פסקו מזונות כלל, אלא קבעו כי כל אחד מההורים יישא בהוצאות הילדים כשהם נמצאים אצלו וכן כי כל אחד מההורים יישא במחצית יתר ההוצאות החריגות, כגון טיפולי שיניים, חוגים, צהרונים ועוד, כשבעצם הם בחנו את ההכנסה הפנויה של כל הורה וניסו ליצור מצב מאוזן שבו שני ההורים יוכלו לטפל בילדים במצב מיטבי.


כשבני זוג מעוניינים לסיים את הנישואין בצורה יפה ומכובדת באמצעות הסכם, הקו המנחה צריך להיות כזה ששני בני הזוג יוכלו להמשיך ולקיים בכבוד את עצמם ואת הילדים, ולצורך כך צריך לערוך תחשיב לגבי הוצאות הילדים, ההכנסות הפנויות של הצדדים וזמני השהייה של הילדים עם כל אחד מההורים, ואז להחליט לגבי גובה תשלום המזונות, אם בכלל.