במסגרת מאמר זה אנסה לתת מספר כללים כפי שאלו נקבעו בפסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות, פסיקות המהוות אבן דרך וחישוב מסלול מחדש בכל הנוגע לאיזון משאבים בין בני זוג.


אם נאמר, כי "כושר השתכרות" הינו נכס הנכלל בתיבה "כלל נכסי בני הזוג", הרי ששומה יהיה על בית המשפט לאזן את שווי התוספת בדרך הקניינית הקונבנציונאלית, ככל נכס בר-איזון.


ואם נאמר, כי המחוקק בחר שלא לקבוע באופן גורף שכושר השתכרות מהווה נכס בר איזון, אלא לשלב את הנכסים הלא מוחשיים (נכסי עתיד), ובכלל זה כושר השתכרות, בסע' 8 (2) לחוק יחסי ממון, הרי שלבית המשפט שיקול דעת רחב יותר אם וכיצד לחלק את נכסי העתיד וזאת בהתאם לגישתו של פרופ' שחר לישפיץ בספרו "השיתוף הזוגי".


כאמור סוגיה זו מצויה במחלוקת בין שופטי בתי המשפט כאשר מצד אחד של המתרס ישנם שופטים המסתמכים על פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית לפיה- כושר השתכרות של בן זוג הוא נכס בר-שיתוף או בר- איזון ככל נכס מוחשי אחר.


בצד השני של המתרס מצויים שופטים הגורסים ש"נכסי עתיד", ובכלל זה גם כושר השתכרות, הוחרגו מהוראות סעיף 5 (ג) לחוק יחסי ממון ושולבו בהוראות סעיף 8 (2) לחוק העוסק בשיקול הדעת של בית המשפט לאיזון שלא באופן שוויוני.


3 היסודות והמבחנים להכרה בכושר השתכרות כ "נכס בר איזון" כפי שנקבעו בפסיקה:


1. בית המשפט יבחן האם המדובר בבני זוג "שונים" במעמדם התעסוקתי, באופן שבו אחד הוא בן זוג "ביתי" והאחר הוא בן הזוג "הקרייריסטי". בית המשפט יבחן את תרומתו וזיקתו (הישירה או העקיפה) של בן הזוג הביתי לכושר ההשתכרות של בן הזוג הקרייריסטי.

2. האם קיים פער משמעותי בכושר ההשתכרות בין בני-הזוג. כאשר חישוב הפער יהיה על דרך האומדנא. במסגרת שיקוליו יבחן בית המשפט בין היתר את השיקולים הבאים: פערי השכר במבחן אובייקטיבי ופשוט, ההכשרה המקצועית, כישוריו האישיים של בן הזוג, השפעתו וזיקתו של כושר ההשתכרות שנצבר לפני הנישואין לכושר ההשתכרות שנצבר בתוך תקופת הנישואין, כושר השתכרות של בן-הזוג "שכיר" לעומת עצמאי במובן של הביטחון והאופק התעסוקתי, תוצאת איזון המשאבים החשבונאי, משמורת הילדים וחלוקת זמני השהייה של הילדים אצל כל אחד מההורים , תשלומי מזונות, יכולת השיקום של כל אחד מבני הזוג לאחר הגירושין ועוד.

3. בית המשפט יבחן את משך חיי הנישואין.


להלן מספר דוגמאות מהפסיקה


1. במקרה שבו האישה השתכרה סך של 15,000 ₪ בחודש ואילו הבעל השתכר סך של 50,000 ₪, פסק בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, כבוד השופטת א' מירז סך של 120,000 ₪ בגין פערי כושר השתכרות (תמ"ש (חי') 6960/05 ש' ס' נ' א' ס', מיום 4.3.12).

2. בפרשה אחרת בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, הבעל השתכר סך של 20,000 ₪ בחודש ואילו האישה השתכרה סך של 12,000 ₪ בחודש. כבוד השופטת נ' מימון פסקה "פיצוי" לאישה בסך של 144,000 ₪ על דרך של הפחתה מזכויותיו הרכושיות של הבעל. ראה תמ"ש (י-ם) 1933/09 א.ג.א. נ' י.ג.א, מיום 9.2.10).

3. בע"מ (חי') 740/08 פלוני נ פלונית (19.11.08) אישר בית המשפט המחוזי בדעת רוב, תשלום חד פעמי לאישה שלא עבדה בעוד בעלה השתכר כ – 14,000 ₪ בחודש, פיצוי בגין פערי כשר השתכרות בסך של 200,000 ₪.

4. בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב, פסק כב' השופט נפתלי שילה, תשלום חד-פעמי לאישה בסך של 100,000 ₪, כאשר נסיבות המקרה שם היו שהבעל השתכר סך של 17,000 ₪ כשכיר בחברה שהוא בעל מניות בה, ואילו האישה לא עבדה (למרות שהיא אדריכלית בהכשרתה). ראה תמ"ש (ת"א) 35944-02-11 פלונית נ' אלמוני, מיום 14.3.13.

יובהר כי המידע המשפטי המוגש במאמר זה, מהווה מידע כללי בלבד. השימוש במידע, אינו מהווה תחליף לקבלת חוות דעת ו/או ייעוץ משפטי.

נרקיס לביא, עו"ד