מה עולה בגורלה של דגימת DNA לאחר זיכוי הנאשם?

השוואת DNA היא כיום אמצעי חקירתי רב עוצמה המביא פעמים רבות לפענוח פרשות פשע קשות שלא היו מפוענחות בלעדי אמצעי מדעי זה. כך למשל אישר בית המשפט העליון בישראל הרשעה באונס של נאשם שהואשם שאנס תיירת, שאף הרתה ונאלצה לבצע הפלה, על אף שהראיה היחידה נגדו היתה השוואת DNA.

משטרת ישראל נוהגת כיום לקחת דגימות DNA מכל מי שחשוד בעבירות מין, אבל פעמים רבות גם מחשודים בעבירות פליליות אחרות או מאסירים שאינם שפוטים דווקא בגין עבירות מין.

ברור כי בלקיחת דגימת ה DNA, ובהחזקתה במאגר מידע לאורך זמן, יש פגיעה קשה ביותר בפרטיות האדם. ה DNA הוא הצופן הגנטי שמכיל את כל המידע הגנטי אודותינו. מאחר והמדע מתפתח כל העת הרי שעדיין לא ניתן להעריך את עומק החדירה לפרטיות הגלומה בהחזקת דגימת ה DNA אך ברור כי החדירה היא היא קשה.

נשאלת השאלה מה עולה בגורלה של הדגימה אם אדם הועמד לדין פלילי וזוכה בדין?

ובכן, בית הדין הארופאי לזכויות אדם בשטרסבורג קיבל בדצמבר 2008 החלטה תקדימית המותחת ביקורת חריפה על מדיניות החזקת הדגימות של בריטניה. המאגר בבריטניה הוא המאגר הגדול ביותר בארופה (כ 4.6 מיליון דגימות!) ומסתבר כי, כמו בישראל, נוהגים להחזיק בדגימות גם אם החשוד חף מפשע וזוכה בדינו. כחמישית מכלל הדגימות נמצאו שייכות לחפים מפשע.

השופטים הורו למשטרת בריטניה להשמיד את כל אותן דגימות השייכות לחפים מפשע.

נראה בעיני כי גם בישראל ראוי לאמץ מדיניות דומה המוציאה מן המאגרים הגנטיים דגימות של אנשים שנחשדו בעבירות פליליות אולם זוכו במשפט הפלילי או שהתיק הפלילי נגדם נסגר.

מדיניות שכזו עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד של שמירה על כבודו של אדם, באשר הוא אדם, היא מסדירה פגיעה מידתית בזכויות האדם, תוך התחשבות בצרכיים החקירתיים של המשטרה לפענח עבירות פליליות.


זכרו, כל אדם בחזקת זכאי כל עוד לא הורשע בדינו!

עודכן ב: 25/07/2013