בליל קיץ חמים, ישבו שני שוטרים סמויים מחוץ לחנית ביתו של אדם אשר התקבל מידע מודיעיני לגביו כי הוא נוהג באופן סדיר ותדיר למרות שבית משפט אסר עליו לנהוג. הם המתינו לו שייכשל וינהג.

 

הנאשם מחנה את רכבה של אשתו ונעצר 


זמן לא רב לפני כן, השתחרר אותו אדם, שנקרא לו כבר עתה הנאשם, ממאסר אותו ריצה לאחר שהורשע בגרימת מותה של הולכת רגל בתאונת דרכים, בזמן שהיה נתון תחת השפעת סמים. הנאשם יצא מהכלא כאשר מעליו מרחף עונש מאסר על-תנאי בן לא פחות משנה, עונש שיופעל אם יורשע בנהיגה בהיותו פסול. בגזר הדין, נפסל הנאשם מלנהוג ללא פחות מ-15 שנה.


ובאותו הלילה, שני השוטרים המתצפתים בחשאי מבחינים באישתו של הנאשם מגיעה עם רכבה, מחנה אותו במגרש החניה של הבניין ועולה לביתה. לא עוברות מספר דקות והנאשם יורד מביתו, נכנס לרכב ונוסע איתו מטרים ספורים לחניה אחרת באותו מגרש, מחנה את הרכב, יוצא ממנו וחוזר לביתו. השוטרים מיד עולים לביתו של הנאשם ועוצרים אותו בעוון נהיגה בפסילה.


מכאן ואילך מתחילה סאגה בת כמעט שנה, סאגה מורטת עצבים כאשר על הכף מונחים לא רק חירותו של הנאשם, שבית הכלא לא זר לו, אלא גם גורלה של משפחתו המונה אישה לא עובדת ושלושה ילדים קטנים, משפחה אשר תקרוס מכל הבחינות אם ייאלץ אבי המשפחה להפסיק לעבוד ולפרנס אותה.


במשפט המתנהל בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, ניצבות להן שתי עמדות מנוגדות.


התביעה: עבריין תנועה המזלזל בערך קדושת החיים 


לפי התביעה, המדובר בעבריין תנועה המזלזל לא רק בחוקי התנועה ובפסקי דין, אלא גם בערך של קדושת החיים. זמן לא קצר לפני כן, נקבע כי גרם למותה של הולכת רגל תמימה שחצתה את הכביש, כאשר בגופו תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן והוא ממשיך לנהוג כאילו לא נפסל מלנהוג. 

 

ההגנה: נסיעה קצרה ותמימה לצורך תיקון חניה 


לפי הסנגור, הח"מ, מדובר באירוע מינורי בו כל שעשה הנאשם הוא לתקן את האופן בו חנתה אישתו. מעבר לכך, מאז השתחרר הנאשם ממאסרו בעקבות התאונה הקטלנית, הוא עובד במקום עבודה מסודר, ומפרנס משפחה המצויה בקשיים. מה שכן הוסכם בין הצדדים היה על שחרורו של הנאשם ממעצר בית לצורך יציאה לעבודה בלבד. כמו כן, הוסכם כי הנאשם ישלח לקבלת תסקיר של שירות המבחן שיבחן את מצבו ויבוא בהמלצה לעניין העונש.


כאמור, אין בין הצדדים הסכמה כלל על סוגיית העונש. התביעה מעוניינת שהנאשם ירצה את מלוא השנה שריחפה מעליו עת נהג. הסנגור מתנגד בתוקף להטלת יום אחד של מאסר.

 

ביהמ"ש לתעבורה: שנת מאסר בפועל לנאשם


והנה, לאחר חודשים ארוכים במהלכן נפגש עם קצינת המבחן ועבר דרך טיפולית לא קלה, מתקבל תסקיר הממליץ באופן חד משמעי על הארכת המאסר המותנה, כלומר על אי הטלת מאסר בפועל. שופטת ביהמ"ש לתעבורה לא התרשמה מההמלצה וגזרה על הנאשם שנת מאסר בפועל, 5 שנות פסילה במצטבר ל-15 שנים שנגזרו בתיק הקטלני, מאסר על-תנאי וקנס.

 

ערעור למחוזי ועיכוב ביצוע העונש 


לא הנאשם ולא הסנגור אומרים נואש והצעד הבא ברור: הגשת ערעור לביהמ"ש המחוזי. הנאשם רווה קצת נחת שעה שחרף התנגדותה התקיפה של הפרקליטות (שבערעורים נכנסת לנעלי התביעה המשטרתית), מתקבלת בקשתו של סנגורו לעכב את ביצוע עונש המאסר עד להכרעה בערעור.

 

טענת הפרקליטות בתמצית: "מדוע לעכב את ביצוע עונש המאסר כאשר ברור שסיכויי הערעור קלושים? מה כבר עשתה שופטת התעבורה? בסך הכל הפעילה את המאסר על-תנאי כנגד עבריין תנועה שכבר נמצא אחראי לגרימת מותו של אדם! איזה סיכויי הצלחה יש לערעור שכזה?"


הסנגור טען טענה פשוטה וברורה: "איזה טעם יהיה בערעור אם יחל הנאשם בריצוי מאסרו, כאשר כל תכלית הערעור הנה למנוע את חזרתו לכלא?"


השבועות חולפים והנאשם ואישתו מצויים במתח נוראי לקראת הדיון בערעור. גם הסנגור לא שקט. הוא תמיד שומר על ראיה מפוכחת ונטולת אשליות לגבי בתי המשפט, כמי שכבר ראה דבר או שניים בחייו כסנגור המייצג עברייני תנועה כבדים ביותר. ליבו יוצא למשפחה השברירית, שכן הוא יודע איזה אסון יומט עליה אם ייכנס הנאשם לכלא.


עם זאת, לסנגור יש אמונה, נאיבית, יש שיאמרו, במערכת בתי המשפט. הוא רוצה להאמין שערכאת הערעור תדע לעשות צדק ולבחון את המקרה לא רק לפי הנסיבות מסביב, נסיבות קשות וחמורות, אלא בעיקר על סמך נסיבותיו המקלות של אותו אירוע נקודתי.

 

מהפך: הערעור במחוזי מתקבל  


יום הדיון בערעור מגיע, פניה החתומות של כב' השופטת נגה אהד, שופטת ביהמ"ש המחוזי של מחוז מרכז, אינם מבשרים דבר על שעתיד לקרות דקות ספורות לאחר מכן.


כבר בפתח הדיון בערעור, בעוד הסנגור קם לטעון בלהט נאום חוצב להבות אותו הכין מבעוד מועד, כאשר באמתחתו מסמכים המלמדים על מצבו הקשה של הנאשם ואסמכתאות משפטיות לרוב, אומרת לו השופטת: "שב". הסנגור, שאמנם מתחיל להבין את כיוון הרוח אבל עדיין, ליתר ביטחון, רוצה להשמיע את דבריו הנרגשים, מבקש לטעון, אך שוב, במילה אחת, מהסה אותו השופטת: "שב!".


הסנגור כבר יודע שהערעור כבר הוכרע בלשכה עוד בטרם החל הדיון, וזאת על סמך קריאה תמה של התיק ועובדותיו הפשוטות שעליהן אין ולא היה מעולם חולק: הנאשם נהג בחנית ביתו מרחק קצר בזהירות ובלי שסיכן אדם; האם בגין אירוע שכזה, יש מקום להשליך אותו לכלא?
לא עזרו לה לפרקליטה המלומדת כל טיעוניה וטענותיה הנלהבים: הערעור התקבל ופסק הדין של בית המשפט לתעבורה נהפך על פניו.
וכך קבעה כב' השופטת אהד: נהיגה בחניה למרחק של 10 מטרים לצורך תיקון חניה הוא המקרה המובהק להארכת מאסר על-תנאי ועונש המאסר יבוטל כלא היה.

 

עונש הפסילה מקוצר לשלושה חודשים בלבד 


מעבר לכך, גם עונש הפסילה שהוטל אינו מתאים לנסיבות המקרה, והוא יקוצר פי לא פחות מ-20: מ-5 שנות פסילה, ל-3 חודשים בלבד.
תקופה ממושכת בת חודשים ארוכים של מעצר בית, דיונים על גבי דיונים, תסקירים וחוות דעת וחרב מאסר מרחפת מעל ומאיימת לפרק משפחה בישראל, הסתיימו בקול ענות חלושה: 3 חודשי פסילה, קנס ותנאי למי שנהג בפסילה בחניית ביתו.

 

יש לך שאלה? 

פורום פסילת רישיון | שלילת רישיון


מעטים ונדירים הם המקרים במשפט הפלילי בהם מחליט בית המשפט להאריך מאסר על-תנאי ובמיוחד נכונים הדברים בעבירות תעבורה, שם מסתמן בשנים האחרונות פיחות רב במידת הסלחנות שמפגינים בתי המשפט. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר במי שלאחר שכשל נחרצות בכך שגרם למותו של הולך רגל תמים העז לשוב ולעלות על ההגה שעה שהוא פסול.


מעודד לגלות כי יש עדיין שופטים שיודעים לעשות הבחנה בין עיקר לטפל, בין פרשיה חמורה לאירוע נקודתי ומינורי ומצליחים בלי הרבה רעש – לעשות צדק.