סיפורה של מאיה: מאיה סיימת את לימודי האדריכלות והחלה לעבוד עבור משרד אדריכלים ידוע. משרד האדריכלים לא היה מעוניין להעסיק את מאיה כשכירה, בין היתר בשל עלות התשלומים הסוציאליים (ימי חופשה, הבראה, פנסיה, ביטוח לאומי וכדומה) אשר היה עליו לשלם לה ועבורה כשכירה.


אי לכך, חתמו הצדדים על הסכם כי מאיה תיתן שירותים מקצועיים למשרד כקבלנית עצמאית, תפתח לשם כך תיק עוסק מורשה במע"מ ותנפיק חשבוניות מס עבור התשלום החודשי שהיא מקבלת מהמשרד וכך היה.


למאיה הוקצה חדר במשרדי החברה, בו סוכם כי תעבוד מדי יום בין השעות 09:00 ל 17:00. המנהל הישיר שלה נהג להטיל עליה משימות שונות ובדק את איכות עבודתה. מאיה נהגה להשתתף בישיבות הצוות של המשרד ואף קיבלה מחשב אישי אשר מותקנות עליו תוכנות גרפיות יקרות שמשמשות אותה בעבודתה.


סיפורו של משה: משה נותן שירותי ניקיון מדרגות למספר בתים משותפים. מאחר ומשה לא סיפק חשבוניות, ועדי הבתים ששכרו אותו התייחסו אליו כשכיר וככזה שילמו עבורו דמי ביטוח לאומי, ימי חופש ועוד.


כמו כן סיפקו ועדי הבתים למשה את חומרי הניקיון, הדלי המגב והסמרטוט הנדרשים לצורך ביצוע עבודתו.


עם הזמן משה הצליח מאד וקיבל לידיו מספר רב של בתים לנקות, על כן מרבית הזמן לא ביצע את עבודות הניקיון בעצמו, אלא שלח עובד מטעמו לבצען.


האם משה ומאיה עצמאים או שכירים?


במהלך השנים נקבעו בבתי המשפט מבחני עזר להכרעה בשאלה האם ביחסי עבודה מסוימים יראו את העובד כקבלן עצמאי או כעובד שכיר, ביניהם:


מבחן הפיקוח והשליטה - האם העובד נתון לפיקוחו ומרותו של המעביד או לא. ככל שיש יותר פיקוח ושליטה תגבר הנטייה לראות באדם עובד שכיר, וההיפך.


מבחן ההשתלבות במקום העבודה - האם העובד משתלב במפעל (הפן החיובי של המבחן) ואין לו עסק משלו (הפן השלילי של המבחן). ככל שההשתלבות במקום העבודה עמוקה יותר, ולעובד אין עסק משלו, תגבר הנטייה לראות באדם עובד שכיר, וההיפך.


מבחן הציוד (מבחן כלי העבודה) - האם לעובד כלי עבודה אישיים שרכש מכספו - נטייה לראות בו עצמאי, או שהוא מקבל כלי עבודה מהמעסיק - נטייה לראות בו שכיר.


ביצוע אישי של העבודה - האם העובד מבצע את העבודה בעצמו - שכיר, או שולח עובדים אחרים/מחליפים תחתיו - עצמאי.


למבחנים השונים ישנו משקל שונה, כאשר כיום המבחן הדומיננטי הינו מבחן ההשתלבות בעבודה.


בניגוד למקובל לחשוב, להגדרת הצדדים עצמם את מערכת היחסים שלהם אין משקל מכריע בקביעה זו ובתי המשפט בוחנים את הנסיבות האובייקטיביות של יחסי הצדדים.


במקרה של משה, בית הדין לעבודה עלול לקבוע כי למרות ההסכם בין משה לוועדי הבתים שהינו שכיר ולמרות שהוא מקבל את החומרים והכלים לביצוע עבודתו מ"מעסיקיו", העובדה שמשה שלח עובד אחר תחתיו לבצע את העבודה, שללה את מבחן "השירות האישי" בין הצדדים ובכך ניתקו יחסי עובד - מעביד בינו לבין ועדי הבתים.


לאחר כשנתיים נתגלעו חילוקי דעות בין מאיה למעסיקיה. מאיה פנתה אלי על מנת להתייעץ לגבי זכויותיה וגילתה להפתעתה כי בשל העובדה שעבדה דרך קבע ממשרד המעסיק, השתלבה בעסקו כיתר העובדים, היתה נתונה לפיקוחו הקבוע וכן קיבלה ממעסיקיה את הציוד היקר הנחוץ לעבודתה, היא נחשבת כשכירה לכל דבר ועניין. כעת היה על מעסיקיה לשלם לה רטרואקטיבית את כל הזכויות הסוציאליות שנגרעו ממנה.


הן עובדים והן מעסיקים היו מעוניינים להימנע מראש ממצבים כגון אלו, שעלולים להוות הפתעה לא נעימה ולהטיל או לגרוע, בהתאמה, זכויות / חובות כלכליות על אחד הצדדים, אותן לא צפה מראש. חתימת הצדדים על הסכם עבודה מסודר, עם תחילת ההתקשרות ביניהם, המנוסח באופן המתאים למערכת היחסים שהצדדים מעוניינים להסדיר ביניהם, יכול לצמצם משמעותית הן את חשיפת המעסיקים לתביעות עתידיות מצד עובדיהם והן את העובדים לשלילה רטרואקטיבית של זכויותיהם.
.