בהיעדר צוואה תקפה, חלוקת כספי עיזבון של מנוח עלולה להוביל לויכוחים שונים בין יורשיו, ומי שטוען למעמד זה. זאת בפרט כאשר העיזבון כולל נכסים רבים ומוערך בשווי רב. לפיכך, תביעות רבות באשר לאופן חלוקת רכוש העיזבון מוגשות לבית המשפט לענייני משפחה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום עיזבון וירושה
פורום צוואות ירושות
פורום התנגדות לצוואה | ביטול צוואה
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה לחלוקת כספי עיזבון בין יורשי המנוח, על פי דין. המנוח נפטר בשנת 1999 ולא הותיר אחריו צוואה. כשנה וחצי לאחר פטירתו, הוצא צו ירושה על ידי הרשם לענייני ירושה בתל אביב. יורשיו של המנוח היו חמשת ילדיו הבגירים מנישואיו הראשונים, השניים והשלישיים. על פי הדין, גם אשתו השלישית של המנוח אשר הייתה נשואה לו במועד הפטירה הייתה בין היורשים.
רקע
במועד פטירתו של המנוח, עזבונו כלל דירת מגורים בה התגורר עם אשתו ושני ילדיו אשר בעת ההיא היו קטינים. בנוסף, העיזבון כלל כספים בקופות שונות ובחשבון המשותף שלו ושל אשתו. לכאורה, הצדדים גיבשו הסכמות במסגרת תביעה קודמת בעניין חלוקת הרכוש, לרבות רכישת חלקי היורשים בדירת המגורים על ידי אשת המנוח. אולם, הצטרפותה של גרושתו של המנוח – התובעת, לתביעה הירושה, פגמה בהסכמות שהושגו.
התובעת והמנוח נישאו בשנת 1967. לשניים נולדו שני ילדים שהצטרפו לתביעת אמם. הם התגרשו לאחר ניהול הליכים ארוכים. מספר שנים לפני הגירושים, המנוח עזב את התובעת והחל לחיות עם אשתו השלישית, לה נישא בשנת 1988. לשניים נולדו שני ילדים. המנוח והתובעת התגרשו רק לאחר שהוא הגיש לבית הדין הרבני בקשה לקבל מחצית מהזכויות בדירה והטיל עיקול על זכויות אלה, שהיו רשומות על שם האישה. בעקבות ויתורו של המנוח על התביעה, התובעת הסכימה לקבל גט. הצדדים התחייבו בהסכם הגירושין כי לא תהיינה תביעות נוספות ביניהם.
בבסיס התביעה דנן, התובעת טענה שקודם לחלוקת כספי העיזבון בין היורשים על פי דין, קמה לה זכות לקבל חלק מכספים אלו. התובעת התמקדה בסכומים שנחסכו בקופות הגמל על ידי המנוח; כספי פיצויים שהתקבלו ממקום עבודתו לאחר פרישתו וכספים שהופקדו על ידי המנוח בחשבון המשותף שלו ושל אשתו השלישית, ממועד פתיחתו ועד למועד מתן הגט. היא טענה שכספים אלו נצברו במהלך חייהם המשותפים וקודם לגירושיהם הפורמאליים, ולכן היא הייתה זכאית לחלק מהם. הנתבעים – אשתו השלישית של המנוח וילדיה, התנגדו לבקשה זו.
דיון והכרעה
השופטת קבעה שהיות והתובעת הייתה אשתו השנייה של המנוח, היה צריך לבדוק האם היה ממש בטענותיה. שכן, דחייתן הייתה מייתרת את הצורך במתן הוראות אופרטיביות באשר לחלוקת כספי העיזבון. מנגד, קבלתן הייתה מצריכה שינוי אופן חלוקת המשאבים בין הצדדים, כפי שנקבע בפסק דין קודם.
השופטת ציינה שמסגרת הנורמטיבית לדיון מצויה בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973. הוראות סעיף זה הסדירו את הזכות לאיזון משאבים בפקיעת הנישואין בין אם על ידי גירושין ובאין אם בשל מוות. השופטת קבעה שעל פי הנסיבות והראיות שהוצגו בפניה, התובעת ביצעה איזון משאבים במעמד מתן הגט ואף הסכימה שלא יהיו לא תביעות נוספות כנגד המנוח. משכך, לא היה לה מעמד כבעלת זכויות בעיזבונו של המנוח לאחר הגירושין.
השופטת הוסיפה שהמועד לעריכת האיזון בנכסי המנוח היה בתאריך פטירתו בשנת 1999. המקורות הכספיים שחולקו היו חשבונות בנק, קופות גמל שונות וחיסכון פיננסי קיים. השופטת הבהירה שלתובעת לא הייתה זכות לטעון לחלקה בעיזבון, 12 שנים לאחר מועד הגירושין, כאשר לא היה לה מעמד בנכסי העיזבון. לפיכך, טענותיה של התובעת נדחו כולן.
עודכן ב: 06/11/2012




