על פי החוק, וככלל, בתי המשפט בישראל מחוייבים להרשיע אדם לו נקבע שאכן ביצע עבירה. עם זאת, לכלל זה יש חריג, והוא שבמקרים חריגים ומיוחדים בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם כתוצאה מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה – בית המשפט יוכל שלא להרשיע את הנאשם. לאור המלצת שירות המבחן, בית המשפט בחן בפרשה הנידונה אם המקרה שהובא בפניו הוא חריג המצדיק את ביטול ההרשעה.
יש לך שאלות?
פורום פלילי
הנאשם, בן 27 שנים, הודה במסגרת הסדר טיעון על מעשי תקיפה ואיומים אשר הופנו כנגד מי שהייתה ידועה בציבור כאשתו. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם והמתלוננת גרו יחדיו טרם המקרה ונולדה להם בת משותפת, כאשר למתלוננת הייתה בת מקשר קודם. במהלך חודש נובמבר בשנת 2005 הנאשם ניסה להכות את בתו החורגת, וכאשר המתלוננת גוננה עליה – הנאשם הכה את המתלוננת בנוכחות שתי הבנות. כחצי שנה לאחר מכן הנאשם הכה קשות שוב את המתלוננת, תוך ששבר את טלפון ביתם עת שניסתה המתלוננת להתקשר אל המשטרה. לאחר מקרים אלו היו מקרי אלימות נוספים בה הכה הנאשם את המתלוננת ואף איים עליה.
מתסקיר שירות המבחן עלה כי לנאשם אין עבר פלילי וכי טרם מעצרו עבד במפעלים שונים. כמו כן, הנאשם טען בפני קצינת המבחן כי אינו מעוניין בחידוש הקשר עם המתלוננת וכי הוא רוצה להתחתן עם אישה צעירה בת עדתו. כן צוין בתסקיר כי הנאשם מקבל אחריות על מעשיו וכי השתלב במפגשים פרטניים במרכז למניעת אלימות במשפחה בבית שאן. כפי שתיאר בית המשפט "על פי דיווח מנחות הקבוצות, עולה כי הנאשם מגלה נכונות להתמודד עם החלקים התוקפניים והבעייתיים שבהתנהגותו, ומשתף פעולה בטיפול הן ברמה הטכנית והן ברמת התכנים". לאור כך, שירות המבחן המליץ שיוטל על הנאשם צו מבחן למשך 24 חודשים, אשר במהלכם ימשיך להגיע אל הטיפולים הפרטניים. כמו כן, הומלץ להטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף של 120 שעות ולבטל את הרשעתו.
האם בית המשפט ביטל את הרשעתו של הנאשם, ואימץ בכך את עמדת שירות המבחן?
בראשית דבריו, בית המשפט חזר על הכלל בדבר הרשעת נאשם והחריג לו, תוך שציין כי "הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: האחד – על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והשני – סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעת הנאשם מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים".
בעניין סוג העבירה הנדון, בית המשפט ציין כי "למעט במקרים יוצאי דופן, מחייבות עבירות של אלימות כלפי בנות זוג הרשעתו של העבריין, ובדרך כלל גם ענישה מחמירה לרבות במאסר בפועל. זהו צו השעה וזהו אינטרס ציבורי ראשון במעלה, שחובה גם על בית המשפט להרים תרומתו לקידומו". הימנעות מהרשעה, כפי שצוין, עשויה לדר מסר סלחני המעודד אלימות במשפחה.
בית המשפט קבע כי לא מצא נסיבות יוצאות דופן המצדיקות את ביטול הרשעת הנאשם. בעניין זה, גם העובדה שלנאשם אין עבר פלילי לא הביאה לשינוי מסקנה זו, שכן "יש לזכור כי בנסיבות אלו, מתגמד משקלה של עובדת עברו הנקי של הנאשם בעבירות אלימות, שכן כתב האישום עצמו כולל מעשים חוזרים ונשנים שבוצעו על פני תקופה של כשנה, אשר קדמו לאירוע אשר הביא בסופו של דבר להגשת כתב האישום כנגדו".
למרות שמקרה הנאשם הצדיק השתת מאסר בפועל, בית המשפט הדגיש כי "עומדות לנאשם זכויות רבות, ובין השאר, הודאתו שחסכה זמן שיפוטי, עברו הנקי ושיתוף הפעולה שלו בתהליך הטיפולי והפרוגנוזה החיובית". לאור כך, בית המשפט השאיר את ההרשעה על כנה והשית על הנאשם 9 חודשי מאסר על תנאי בעבירות אלימות כלפי בן משפחה, 6 חודשי מאסר על תנאי בעבירות אלימות כלשהן והעמדת הנאשם לפיקוח שירות המבחן לתקופה של 24 חודשים. כמו כן, הנאשם הוחתם על התחייבות בסך 5,000 שקלים, לפיה התחייב שלא יעבור במשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין עבירת אלימות כלפי בן משפחה או בת זוג (לרבות כלפי בנות זוג לשעבר), ונקבע כי הנאשם צריך לפצות את המתלוננת בסך 5,000 שקלים.
עודכן ב: 04/11/2012



