קצין תגמולים קביעת נכות לעניין טנטון

לעיתים, פגיעות שמתרחשות בעת שירות צבאי אינן מצדיקות קביעת אחוזי נכות לנפגע ותשלום תגמולים. שכן, מדובר בפגיעות לא חמורות, או לחלופין, בפגיעות שהתאחו והגיעו לקיצן. על כן, אין מקום לפצות את הנפגע בגין נכות שכבר לא קיימת. דוגמא למקרה מעין זה ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?
פורום נכי צה"ל
פורום מימוש זכויות רפואיות כספיות
פורום תאונת עבודה
פורום מחלת מקצוע


במקרה זה, הוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה בנוגע למצבה הרפואי של העוררת. על פי עובדות המקרה, העוררת הייתה בת 23. בעת שירותה הצבאי כמפעילת מחשב בפיקוד צפון, היא עלתה על אוטובוסים שנסעו בכבישי הצפון. ביום ה-04.080.02 כאשר האוטובוס היה בצומת מירון, מחבל מתאבד התפוצץ בתוך הרכב. כתוצאה מכך, העוררת נפלה. היא מצאה עצמה שכובה על הרצפה כשחלק מתקרת האוטובוס על גבה.

בדיקות העוררת

מיד לאחר הפיגוע היא נבדקה ביחידת הטראומה של בית החולים רמב"ם. לאחר מכן היא הועברה לבית החולים זיו. שם, העוררת התלוננה על ירידה בשמיעה וצלצולים באוזניים והיא נשלחה למעקב במרפאת חוץ בבית החולים רמב"ם. הרופאים קבעו שהיו לה שני נקבים בשתי האוזניים, כאשר הנקב הימני נסגר והשמאלי נותר. כמו כן, שמיעתה נמצאה תקינה בכל התדרים, אם כי נמצא ליקוי הולכתי בתדרים שעד 4000 הרץ.

לאחר מכן, העוררת הופיעה בפני הוועדה הרפואית העליונה לשם קביעת נכותה, בהתאם לחוק הנכים והתגמולים. הוועדה קבעה שנכותה של העוררת הגיעה לקיצה. כלומר, שמיעתה הייתה תקינה בכל התדירויות ולא נמצאה כל אפשרות להעניק לה אחוזי נכות עבור הטנטון, שהיה בנוכחות תקינה. על החלטה זו התבסס קצין התגמולים במשרד הביטחון עת דחה את תביעת העוררת להכרה בנכות, ועליה הוגש הערעור דנן.

טיעוני הצדדים

העוררת טענה שהקביעה באשר להיעדר נכות התבססה על תקנה 72 בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל – 1969. אולם, תקנה זו הייתה מנוגדת לחוק העיקרי – חוק הנכים ולכן, היה על בית המשפט לבטלה: נטען שדרישת הסף כפי שנקבעה בתקנות, לפיהן לא ייקבעו אחוזי נכות ללא ירידה בשמיעה בתדרים שבין 3000 ל – 4000 הרץ, סתרה את חוק הנכים תגמולים ושיקום. כמו כן, לטענת העוררת, בתקנה זו דבקה אי סבירות קיצונית שירדה לשורשו של העניין וחרגה מסמכותו של מתקן התקנה. פגם זה הצדיק אף הוא את ביטולה.

העוררת הוסיפה שגם אם התקנה לא תבוטל, עדיין היה מקום לקבוע לה אחוזי נכות. שכן, לדברי הוועדה הרפואית העליונה, היא נמנעה מקביעת אחוזי נכות רק בשל המגבלה שהוטלה עליה בתקנות. כלומר, הוועדה הרפואית הכירה בנכותה של העוררת ועל בית המשפט היה להכיר בה גם, ולהורות על קביעת אחוזי נכות.

מנגד, בא כוח המדינה ציין שהעוררת ביקשה לתקוף את התקנות ולכן היה עליה לפנות לבג"צ ולא לנהל את ההליך דנן. כמו כן, נטען שבית המשפט העליון פסק בעבר שהקביעה בדבר תקנה שחורגת מסמכות וחוסר סבירות לא תעשה בנקל. כלומר, לפי הכלל המשפטי בעניין, לבית המשפט אין סמכות לעצב מחדש את המדיניות הכללית של הרשות לפי נסיבות העניין. קביעה זו הייתה חיונית לצורך שמירה על מערכת יחסים בריאה בין הרשויות.

דיון והכרעה

לאחר ששמיעת הטענות, השופט קיבל את עמדת המדינה וקבע שלא היה מקום להתערב בחקיקת המשנה שבדבר התקנות לקביעת הנכות. כמו כן, נקבע שבמקרה זה, לא הוכח שתקנה 72 לקתה בחוסר סבירות קיצוני שהצדיק התערבות. השופט הדגיש שהפרשנות הנכונה לתקנה הייתה כדלקמן: מי שנמצא כבעל ליקויי שמיעה בתדרים הנמוכים, נכותו תקבע לפי לוח אודיומטרי. נוסף על כך, מי שהיה לו ליקוי נוסף בתדרים שמעל 3000 – 4000 הרץ, תתווסף לו נכות. על כן, העוררת לא הייתה צריכה להיות מוכרת כבעלת נכות ולכן ערעורה נדחה.