תביעה לדמי שימוש ראויים ותביעה כספית בגין מחצית המשכנתא ששלומה

כאשר בני זוג נפרדים, מלאכת חלקות הרכוש והכספים עלולה להיות קשה ולגרום לדיונים ארוכים ומתישים בבית המשפט, לרבות תביעות הדדיות של הצדדים. דוגמא לכך ניתן לראות במקרה הבא.

יש לכם שאלה?
פורום פינוי שוכר ומקרקעין, פירוק שיתוף
פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום חלוקת רכוש | איזון משאבים
פורום הסכם גירושין
פורום זכויות הגבר | זכויות הגבר במשפחה


במקרה זה, עמדו בפני השופטת שתי תביעות כספיות אותן היא איחדה לפסק דין אחד. התביעה הראשונה עסקה בדמי שימוש ראויים. התביעה הוגשה על ידי הבעל, נגד אשתו ועמדה על סך של 73,260 ₪. התביעה השנייה הוגשה אף היא על ידי הבעל נגד אשתו. הוא תבע ממנה סכום בסך של 13,243 ₪ בגין מחצית דמי המשכנתא ששילם עבורה ובכך הגדיל את הונה.

טיעוני הצדדים

לטענת התובע, הנתבעת הפכה את חייו לגיהינום עת הגישה נגדו תלונות סרק במשטרה והטיחה נגדו האשמות שווא. לפיכך, הוא עזב את הבית ומאז שנת 2000 נאלץ לנדוד וללון בבתי משפחה וחברים בשל היעדר יכולת כלכלית לשכור לעצמו דירה. הלכה למעשה, התובע תבע מחצית מדמי השימוש בדירת בני הזוג החל מתקופת הפרידה ועד ליום הגשת התביעה – 69 חודשים.

כמו כן,הוא טען שבמהלך כל תקופת החיים המשותפת, הוא דאג לשלם את תשלומי המשכנתא עבור דירת המגורים. יתרה מזאת, הוא נשא בנטל התשלום גם לאחר שעזב את הדירה. לדידו, דירת המגורים אמנם נמכרה והתמורה חולקה בין הצדדים באופן שווה, אך היה על הנתבעת להשיב לו מחצית מתשלומי המשכנתא מאז יום הקרע ביניהם. קרי, משנת 1996. לטענתו, הסכום הכולל של התשלומים עמד על סך של 26,486 ₪ והנתבעת נדרשה להשיב לו מחצית.

מנגד, הנתבעת טענה שהתובע בחר להגיש את תביעתו לדמי השימוש לאחר שחלפו חמש שנים מיום עזיבת הבית. קרי, התביעה הייתה נגועה בשיהוי. לטענתה, בנסיבות העניין היה מקום לראות את התנהגות התובע כזניחת זכות התביעה, ואי הגשתה בזמן יצרה מצג שווא כלפיה. הנתבעת הסתמכה על מצג זה ושינתה את מצבה לרעה בשל כך. הנתבעת הוסיפה שטענות התובע היו טענות סרק. זאת היות והוא אמנם היה שותף במקרקעין, אך לא היה שותף להוצאות שהוצאו בגין אחזקת בית המגורים.

לעניין התביעה להחזר תשלומי המשכנתא, הנתבעת טענה כי התביעה התיישנה והתובע השתהה יתר על המידה בהגשתה. לגופו של עניין נטען שבמסגרת החלטה קודמת שניתנה בתיק, התובע חויב בתשלום מלוא המשכנתא ולנתבעת לא הייתה כל חובה להחזיר תשלום זה.

התביעה בגין תשלום דמי שימוש

ראשית, השופטת דחתה את תביעתו של הבעל לדמי שימוש ראויים. נקבע שלא הוכח שהתובע אולץ על ידי הנתבעת לעזוב את דירת בני הזוג. אלא, הטעם היחידי לעזיבתו היה נעוץ בעובדה שהוא הורחק בצו הגנה מהדירה. מאחר ועל פי ההלכה המשפטית בעניין, שותף שהורחק מנכס בצו משפטי לא זכאי לדמי שימוש ראויים, עילת תביעה זו נדחתה.

במקביל, השופטת דחתה את טענת ההגנה בדבר הסתמכות הנתבעת על מצג השווא של התובע. זאת היות ולא חלפה תקופת ההתיישנות של התביעה, כך שהנתבעת לא הייתה רשאית להסתמך על המצב. אולם, בסופו של דבר, התביעה לדמי שימוש ראויים נדחתה.

התביעה לתשלום החזרי המשכנתא

בנוגע לתביעת החזרי תשלומי המשכתנא, השופטת פסקה שחלק מהתביעה התיישנה. שכן, התובע ביקש החזרי תשלום עוד משנת 1996, אולם היות וחלפו יותר משבע שנים טרם הגשת התביעה, חלה התיישנות על חלק מהתקופה. בנוגע לחלק האחר של התביעה, השופטת פסקה שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה. שכן, הראיות היחידות שהתובע הציג לשם תמיכה בטענותיו היו מסמכים בנקאיים, שלא הוכיחו שהוא שילם לבדו את המשכנתא. גם כאשר הוא הועלה על דוכן העדים ונחקר בחקירה נגדית, הוא ענה בצורה לא ממוקדת ולא מסודרת. נתונים אלו הקשו על השופטת לתת אמון בגרסתו ולכן היא דחתה גם את תביעתו להחזר תשלומי המשכנתא.