איומים על עורך דין והרשעה

איום הוא אמירה אשר מופנית כלפי אדם אשר שמע אותה ותוכנה הוא פגיעה בגופו, בנכסיו, בחופש שלו, בשמו הטוב, או בפרנסה שלו, כשהכוונה היא להפחיד אותו או לגרום לו לזעם. איום אינו חייב להתבצע בהכרח בפניו של אדם, כלומר שניתן לאיים גם באמצעות מיילים או בטלפון. כדי לבדוק האם אמירה מסוימת עלתה כדי איום המהווה עבירה פלילית, בוחנים את עובדות המקרה בחינה אובייקטיבית (המוכרת גם כמבחן האדם הסביר): דהיינו, האם הדברים שנאמרו היו בעלי אופי של איום וביכולתם להשפיע על האדם הרגיל? כלומר, טיבו של האיום לא ייבחן לפי השאלה כיצד האדם כלפיו כוונו הדברים חש והגיב, אלא כיצד אדם רגיל היה מגיב.

יש לכם שאלה?

פורום משפט פלילי
פורום רישום פלילי
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר

בבית משפט מחוזי התקיים דיון בנוגע לערעור פלילי שהגיש אדם כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. לאחר הדיון, פנה הנאשם לאדם שישב בבית המשפט ואיים עליו כי יפגע בגופו ובחייו. הנאשם כפר במיוחס לו בהקשר זה, ואמר שלא איים או אמר דבר דומה למתלונן. המדינה היא המאשימה שכן במשפט פלילי המדינה באמצעות הפרקליטות היא התובעת ולא האדם הספציפי שנפגע מהעבירה הנטענת. היא הביאה שלושה עדים - המתלונן, אדם שהיה עד לאיומים הנטענים וחוקרת משטרתית.

לעומתה, הנאשם לא הביא עדים חיצוניים אחרים, לבד מעדותו שלו. המתלונן טען כי הנאשם כבר הטיח בו דברים קשים כמו שקרן ורמאי בעבר, אך הוא לא חש מוטרד מהדברים, עד אשר הנאשם איים על חייו. לדבריו, הוא חש עקב האיום רגשות מעורבים - פחד, רצון להגן על עצמו (הלך חמוש באקדח) ועוד. העד טען, כי שמע את האיום ואף אמר למתלונן שמדובר באמירות חמורות שמצדיקות הגשת תלונה במשטרה. הוא טען, כי הדברים נאמרו באופן מחושב ורגוע (לא בצעקה או בסערת רוחות כלשהי).

איום על עורך דין - עבירה חמורה

בית המשפט האזין לכל העדויות, הן מצד המאשימה והן מצידו של הנאשם, והסיק, כי התלונה נכונה, כנה ואמיתית. המתלונן הוא עורך דין, ונכח במהלך האירוע בבית המשפט כחלק מתפקידו. הנאשם ערער על תיק אחר, וערעורו נדחה על ידי השופטים שישבו לדין בדיון בערעורו. הוא כעס, והוציא את כעסו על המתלונן שהיה עורך הדין אשר ייצג את הצד השני. עדות המתלונן הייתה אמינה ועקבית, ונתמכה בעדויות של גורמים נוספים. העדים תיארו את תוכנם של הדברים כפי שקלטו אותם באופן עצמאי, ואין סתירות מהותיות בין התכנים.

בית המשפט התרשם מהנאשם לרעה כאלים, בוטה וכשקרן, וקבע, כי מהדברים שאמר למתלונן ניתן להבין, כי הוא איים בפגיעה במתלונן ואף התכוון לכך. גם המתלונן פירש את הדברים שנאמרו לו כאיום ואף הדברים השפיעו עליו עד כדי כך שגרמו לו לפחד ממשי. לכן, קבע בית המשפט, כי המדינה עמדה בנטל ההוכחה הדרוש בפלילים (מעבר לכל ספק סביר) והוכיחה את אשמתו של הנאשם בעבירת האיומים. לכן, הורשע הנאשם בעבירת האיומים, עבירה הקבועה בסעיף 192 לחוק העונשין.

לסיכום, כאשר אדם מואשם בעבירת איומים, והגוף המאשים מצליח להוכיח ברמה הנדרשת במשפט פלילי (מעבר לכל ספק סביר) שמבחינה אובייקטיבית מדובר באיום, הוא יורשע בביצוע עבירת האיומים, כשהעונש הקבוע בצידה הוא עד 3 שנות מאסר.