החלטה שלא לפצות נאשם על מעצרו לאחר שזוכה מאונס בתו הקטינה

סעיף 80 לחוק העונשין קובע שבית המשפט רשאי לצוות על אוצר המדינה לשלם לנאשם הוצאות הגנה ופיצוי על מעצרו או מאסרו אם זוכה מהאשמה שיוחסה לו, מקום בו לא היה יסוד להאשמה או בהתקיים נסיבות אחרות המצדיקות זאת. מטרתו של סעיף 80 לחוק העונשין היא לאזן בין האינטרס של שלטון החוק בהעמדת חשודים לדין, תוך הותרת שיקול דעת רחב לתביעה, לבין זכות החשוד לפיצוי עקב השפעות העמדתו לדין ומעצרו על נסיבות חייו, מקום בו זוכה מאשמה. עם זאת, זכות החשוד לפיצוי כפופה למספר תנאים, לרבות שיקול דעת בית המשפט, ולא ניתנת בכל מקרה בו היה זיכוי. דוגמא לתביעת פיצויים מכוח סעיף זה, בפסק הדין דנא.

יש לך שאלה?

פורום עבירות מין
פורום מעצר
פורום רישום פלילי
פורום כתב אישום
פורום פלילי

בהחלטה זו, בית המשפט המחוזי דן בתביעה של אדם שנחשד באונס בתו הקטנה, ביצוע מעשים מגונים, כליאת שווא ואיומים ונעצר למשך 241 ימים. בתום שמיעת הראיות הוא זוכה מהאשמות נגדו. בתביעה זו, הוא ביקש לקבל פיצוי בגין תקופת המעצר בה היה נתון. יש לציין שהתביעה הוגשה מכוח סעיף 80 לחוק העונשין.

לטענת התובע, בעקבות מעצרו הממושך נגרמו לו נזקים כלכליים מאחר והוא נאלץ למכור את רכושו האישי לצורך מימון מחייתו. בנוסף, התובע טען שנגרם לו נזק חברתי שבא לביטוי בנידויו על ידי סביבת מגוריו וניתוקו מהמקום בו הוא חי. הודגש שסיבה נוספת שהצדיקה מתן פיצויים הייתה בכך שלא היה קיים מלכתחילה יסוד להאשמות נגדו.

קיומו של יסוד האשמה

במקרה זה, נקבע שהתובע אמנם זוכה לאחר שמיעת הראיות, אך מכך לא היה ניתן ללמוד שלא היה יסוד להעמדה לדין. כמו כן, הודגש שבסוף הדיון בתביעה הפלילית, בית המשפט התקשה להגיע למסקנה חד משמעית האם התובע דיבר אמת, או שמא המתלוננת הייתה דוברת אמת. לפיכך, הרי שהתביעה לא הוכיחה מעל ספק סביר שהתובע אכן ביצע את המעשים שיוחסו לו ולכן, הוא זוכה. מעובדה זו ניתן היה להסיק שהעמדת התובע לדין הייתה מוצדקת.

בנוסף, נקבע שהתובע לא הוכיח כשלים בהתנהלות המאשימה או חוסר זהירות מצדה בעת הגשת כתב האישום. באשר למעצר, נפסק שהוא נבע מנסיבות העניין, אופי האישומים נגד התובע והעובדה שלא הציע חלופת מעצר נאותה, חרף ההזדמנויות שניתנו לעשות כן. לבסוף, השופט אלרון קבע שהנזקים שנגרמו לתובע בעקבות המעצר וההליך המשפטי אמנם היו מהותיים, אך לא הצדיקו פיצוי, בפרט לאור הנסיבות בהם האחרון זוכה.

שיקולים נוספים

השופט סוקול הצטרף למסקנה זו והדגיש שההליך הפלילי לא התנהל לאורך זמן רב והמאשימה ניהלה אותו ללא כל פגם. יתרה מזאת, נזקיו של התובע לא חרגו מנזקים רגילים של העומד לדין ונאלץ להגן על חפותו. לבסוף, נטען שלו התביעה הייתה מתקבלת, הרי שבכל מקרה של זיכוי חשוד ששהה במעצר, הוא היה עתיד להימצא זכאי לפיצוי וגישה זו לא עלתה בקנה אחד עם תכלית החוק.

השופט סעב הסכים לגישות שלעיל וציין שפתיחת החקירה הפלילית הייתה בעקבות התערבות גורמי הרווחה במקום המגורים, והמאשימה פעלה כראוי ובאופן מקצועי, לנוכח נסיבות המקרה. לאור האמור לעיל, התביעה נדחתה ונקבע שהתובע לא היה זכאי לפיצוי בגין מעצרו וההליך המשפטי שנוהל נגדו.