תחום הנזיקין הוא ענף משפטי רחב, אשר נחשב כחלק מהמשפט האזרחי. למעשה, ובשונה מתחומי המשפט האחרים, דיני הנזיקין נוגעים בעיקר בחיובים בלתי רצוניים (חיובים אשר נגרמו מבלי שהצדדים למקרה רצו להתקשר זה עם זה מבחינה משפטית). הקשר המשפטי נוצר על ידי מצב בו נגרם נזק לאחד מהצדדים - נזק פיזי, נזק לרכוש, נזק נפשי, ועוד. כאשר אדם מגיש תביעת נזיקין הוא דורש פיצוי מאדם אחר אשר הסב לו נזק, בגובה הנזק. הנזק יכול להיגרם במגוון מצבים - תאונות שונות, רשלנות של אדם, רעש, זיהום אוויר ועוד. דיני הנזיקין מחולקים לעוולות, כאשר המרכזית שבהן היא עוולת הרשלנות.
יש לכם שאלה?
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
לבית המשפט הוגשה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כשנפל מסירה במהלך שייט באתר שייט אשר הנתבעת היא המפעילה שלו. התובע טען, כי לא קיבל הדרכה כיצד עליו לשוט, ולא היה מודע לכל הסכנות בדרך שנבעו מזרמים חזקים בנחל וגרמו לנפילות למים. התובע טען כי הוא נפל מהסירה באזור שיש בו מים רדודים, נחבט מהקרקעית, ונפצע בידיו וברגליו. לטענת התובע, נגרמה לו נכות תפקודית של 10%, בשל התנהלותה הרשלנית של חברת השכרת הסירות.
מפעילת אתר הסירות מצידה טענה כי הוראות הבטיחות הועברו לתובע, אשר בעצמו בחר לשוט במסלול סוער ולא במסלול רגוע, ולא לצפות בסרט ההדרכה - סרט שהיה חובה לראותו. נטען כי התובע היה מודע לכך שכן הוא חתם על טופס עליו הודגשה חובתו לצפות בסרט, ומאחר שבחר שלא לעשות כן הוא הסתכן מרצון. בנוסף, טענה הנתבעת, התובע לא חגר חגורת הצלה, וישב על הדופן של הסירה ולא במרכזה כפי שחויב.
בית המשפט בחן את 4 יסודות עוולת הרשלנות:
- חובת זהירות מושגית: חובה כללית ביחסים הנדונים בין מפעילת האתר ובין שייטים. חובה זו קיימת במקרה דנן.
- חובת זהירות קונקרטית: חובה ספציפית בין אתר השייט והתובע בנסיבות המקרה. במקרה דנן, בית המשפט מצא כי בהיעדר הדרכה פרונטאלית, הנתבעת לא עשתה מספיק בכדי ליידע את השטים בנחל לגבי כל הסכנות האפשריות - כולל נפילה ופציעה. נקבע כי החברה לא הייתה יכולה להסתמך על כך שהשטים יקראו כולם את השלטים ויראו את הסרט מבלי שיחויבו לכך באופן מעשי, על ידי עובד המקום. כלומר, לנתבעת הייתה חובה קונקרטית כלפי כל האנשים אשר באו לשוט בסירותיה. הנתבעת הייתה יכולה והייתה צריכה לצפות שעלול להיגרם נזק כזה, במיוחד כשאנשים לא היו מודעים לסכנות האפשריות. "זהו לא סיכון סביר, החברה הייתה יכולה למנוע אותו באמצעים זולים ופשוטים (שכירת מדריכים נוספים למשל)", נכתב בפסק הדין.
- הפרת חובת הזהירות: הנתבעת הפרה מדי יום את חובת הזהירות שהוטלה עליה כלפי כל השייטים. זאת בכך שהיא לא מילאה את המצופה ממנה בשמירה על בטיחותם. למרות שגם התובע ביצע מחדל בכך שלא קרא את ההוראות, לא צפה בסרט וישב על דופן הסירה, לא היה בכך לגרוע מהתרשלותה של הנתבעת. החברה הייתה יכולה לפקח ובמחדלה מלעשות כן - חטאה.
- קשר סיבתי בין הנזק ובין הפרת החובה: השאלה הייתה האם הנזק היה נמנע אם החברה הנתבעת הייתה מעבירה הדרכה מסודרת לתובע. בית המשפט השיב לשאלה זו בחיוב כיוון שמצא שחברה שמקפידה על נהלי בטיחות ומחזיקה מדריכים, מאפשרת את השמירה על הוראות הבטיחות, ובכוחה למנוע תאונות מסוג זו שקרתה. זהו הקשר הסיבתי העובדתי. כמו כן, היה גם קשר סיבתי משפטי: החברה יכולה הייתה לצפות את קרות הנזק, ולקחה את הסיכון.
בית המשפט מצא, כי התובע בהתנהגותו תרם לקרות הנזק - "אשם תורם" - בשיעור של 40%. לאחר מכן, עבר בית המשפט לבחינת הנזק שנגרם לתובע: נזק לכושר ההשתכרות העתידי וכאב וסבל שנגרמו לתובע. לסיכום, בתביעת רשלנות נדרש תובע להוכיח את כל מאפייני העוולה. אם יהיה בהתנהגותו משום אשם תורם, בית המשפט יפסוק מהו גובהו (באחוזים) ויפחית את הסכום מהסכום שיחויב הנתבע לשלם לתובע.
עודכן ב: 05/11/2012
