עבירות נשק כוללות רכישת ונשיאת נשק ללא רשות; ייצור, ייבוא או סחר בנשק שלא כדין, מכירת נשק למי שאינו בעל רישיון להחזיק בו ועוד. אלו הן עבירות חמורות שעלולות להוביל לפגיעה בחיי אדם, לעיתים אף בחפים מפשע. למעשה, בעבירות אלו טמונה סכנה רבה לכלל הציבור. משכך, בתי המשפט מתייחסים אליהן בחומרה רבה ונוטים להשית על מי שהורשע בעבירות אלו עונשים חמורים. בנוסף, באמצעות עונשים אלו, ניתן להרתיע את יתר האוכלוסייה מביצוע עבירות הנשק. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא, שנידון בבית המשפט המחוזי בחיפה.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירות של רכישה והחזקת נשק שלא כדין, נשיאה או הובלת נשק שלא כדין וקבלת נכסים שהושגו בפשע. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם רכש מאדם אחר רובה שנגנב מבסיס צבא ההגנה לישראל. הרובה נרכש מאדם אחר, עמו הנאשם קשר קשר לביצוע תוכניתו. לשם השגת הרובה, האדם הנוסף פנה למכר ששירת כחייל בצה"ל אותה עת, ושידל אותו לגנוב נשק מבסיסו.
בתמורה לנשק, הנאשם מסר לאדם סכום שנע בין 5,000 ל- 8,000 ₪. יש לציין שעד למועד הגשת כתב האישום, הנשק הגנוב לא נמצא. לאחר שהחל שלב שמיעת הראיות, הנאשם והתביעה חתמו על הסדר טיעון. במסגרתו, הנאשם הודה במעשים שיוחסו לו והורשע בעבירות שפורטו לעיל. לאחר מכן, נשמעו הטיעונים לעונש. במסגרת ההסדר, התביעה הסכימה לבקש להשית על הנאשם 26 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי. מנגד, ההגנה ביקשה להשית על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי. על חברו של הנאשם הושתו 36 חודשי מאסר, מתוכם 24 בפועל והיתרה על תנאי.
דיון והכרעה - תיווך למכירת נשק, עבירה חמורה
בפתח הדיון, השופט קבע שהנאשם הוא שהזמין את גניבת הנשק משותפו לעבירה, ששידל חייל לגנוב רכוש מהבסיס בו שירת. זאת במטרה למכור את כלי הנשק לנאשם ולקבל תמורתו סכום כסף נאה. לדעת השופט, לו הנאשם לא היה פונה לחברו ומעלה את רעיון רכישת כלי הנשק, יתכן שהעבירות כלל לא היו מבוצעות. לאור זאת, השופט קבע שחלקו של הנאשם בפרשה כולה היה גדול ומשמעותי יותר.
לא זו אף זו, העבירות בהן הנאשם הורשע היו חמורות ונשקפה מהן סכנה מוחשית ליתר הציבור. זאת במיוחד לאור העובדה שכלי הנשק שנגנב היה רכוש צה"ל, והגעתו לידי גורמים פליליים או עוינים הייתה עלולה להוביל לתוצאות שליליות. משכך, השופט החליט להחמיר עם הנאשם אל מול שותפו לביצוע העבירה. חיזוק להחלטה זו היה בעובדה שבין הנאשם לחברו היה פער גילאים של שש שנים לטובת הראשון
בנוסף, הנאשם היה בעל עבר פלילי שכלל שש הרשעות קודמות. לעומת זאת, האדם עמו הנאשם קשר קשר היה בעל עבר נקי. לבסוף, השופט קבע שגזר הדין, כפי שהתבקש על ידי התביעה במסגרת הסדר הטיעון, שיקף איזון סביר בין האינטרס הציבורי שבהרשעה לאינטרס הפרטי של הנאשם. כלומר, השופט סבר שהסדר הטיעון לא סטה לקולא או לחומרה מהעונש הנהוג במקרים דומים. לכן, לא היה מקום לחרוג ממנו או להתערב בקביעות הצדדים. בסופו של דבר, הושתו על הנאשם 26 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד 36 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, הוא חויב בתשלום קנס בסך 25,000 ₪.
