לא פעם, בתי המשפט גוזרים על נאשמים עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. משמעות הדבר היא שהנאשם נדרש לעבוד במשך יום עבודה ללא תמורת שכר. בנוסף, הנאשם נדרש לרצות את העונש בתום לב וכראוי. כלומר, עליו להתייצב מידי יום במקום העבודה שנקבע לו ולקבל אחריות לביצוע העבודות. מקום בו הנאשם נמנע מביצוע עונש זה באופן אחראי ולאורך זמן, קיימת אפשרות לבטל את החלופה. כלומר, להמיר את עונשו של הנאשם למאסר בפועל. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט עתירה של אסיר נגד החלטת נציב שירות בתי הסוהר. הפרשה החלה כאשר העותר חויב לרצות שישה חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות בגין עבירות של התפרצות והחזקת רכוש גנוב. העותר שובץ לעבודה במוסד סיעודי בעיר חיפה, אך לא הגיע לעבודתו פעמים רבות ללא סיבה מוצדקת. לא זו אף זו, כאשר הוא הגיע לעבודה, הוא תפקד באופן לקוי.
בעקבות זאת, העותר נדחה ממקום העבודה שנקבע לו, וממוסד נוסף. לאחר מכן, הוא אף הוזהר על ידי המפקח. בשלב מסוים, במהלך ריצוי עבודות השירות, נפתח נגד העותר תיק פלילי נוסף בגין עבירות רכוש. למרות האמור לעיל, העותר קיבל הזדמנות נוספת ושובץ לעבודה בבית אבות אחר בחיפה. את יומו הראשון במקום העותר עבר בהצלחה, אך לאחר מכן הוא הפסיק להגיע למקום. כעבור כחודש, הוא זומן לשימוע בגין היעדרותו. לטענת העותר, הוא החל בתהליכי חזרה בתשובה ולכן התקשה להגיע בזמן למוסד.
למרות זאת, הממונה על עבודות השירות המליץ על ריצוי המשך המאסר בבית כלא. כלומר, הפסקת עבודות השירות. נציב שירות בתי הסוהר קיבל המלצה זו. משכך, הוא הורה על הפסקת ריצוי עונשו של העותר בדרך של עבודות דירות ונשיאת יתרת העונש בבית כלא. על כך, הגיש העותר את הערעור דנן. לטענתו, החלטה זו נודעה לו לאחר מספר חודשים מיום נתינתה. בנוסף, נטען כי בהתנהלות המשיב נפלו פגמים רבים כגון פגיעה בזכות הטיעון של העותר.
דיון והחלטה - יש לבחון את הסוגיה מחדש בשל בעיות פסיכיאטריות של העותר
לדעת השופט, התנהגותו של העותר והיעדרותו מעבודות השירות נבעה ממצבו הנפשי ובעיותיו הפסיכיאטריות. מצב זה השפיע על העותר בעת השימוע שנערך בעניינו, בו לא היה מיוצג על ידי עורך דין. השופט פסק שעורך השימוע לא היה מודע לבעיותיו הפסיכיאטריות של העותר ולכן לא נתן דעתו עליהם בעת שקילת מכלול הנסיבות. משכך, נפגעה זכותו של העותר להליך הוגן, לרבות זכות הטיעון והשימוע.
לקביעתו, בנסיבות העניין היה ראוי שהעותר ייוצג על ידי סנגור גם בהליך שהתנהל בפני שירות בתי הסוהר, למרות שייצוג זה לא היה בגדר חובה בחוק. לא זו אף זו, הזמן הרב שחלף ממועד החלטת נציג שירות בתי הסוהר והשינוי שחל במצבו של העותר הצדיקו בחינה מחודשת של ההחלטה, לדעת השופט. בסופו של דבר, הערעור התקבל במובן זה שהשופט המליץ על עריכת שימוע נוסף בעניינו של העותר, בו האחרון נדרש להיות מיוצג על ידי עורך דין.
