תביעה בין אחים לסילוק יד מדירה וחיוב בדמי שימוש

בספר החוקים הישראלי קיים חוק אשר רבים אינם מודעים אליו כלל, וזהו חוק הגנת הדייר. חוק זה מאפשר לשוכרי מקרקעין, בתנאים מסוימים, להמשיך ולחיות במושכר במשך תקופות זמן ממושכות. מדובר אפוא בזכות אשר יכולה לעבור אף ליורשיהם של השוכרים. כיום, אנו נתקלים פחות ופחות בדיירים מוגנים בשל כך שרוב השכירויות היום מתנות את השכירות באי תחולת החוק. חרף כך, וכפי שנראה להלן, חוק זה עדיין מעורר לפעמים התדיינויות משפטיות.

יש לכם שאלה?

פורום פינוי שוכר | פינוי דייר

פורום סכסוכי שכנים

פורום רכישת דירה | מכירת דירה

התובע והנתבעות במקרה זה היו אחים אשר הוריהם התגרשו בשנת 1982. מאז הגירושין, אימם המנוחה התגוררה בדירה בשכירות מוגנת. התובע הגיש כנגד אחיותיו תביעה לסילוק יד מהדירה ולחיובן בדמי שימוש ראויים בגין השימוש בנכס. אחת האחיות הנתבעות הייתה אישה בת 40 החולה במחלת הסכיזופרניה. מדובר באישה אשר הייתה מאושפזת באופן תדיר בבתי חולים פסיכיאטריים. עם זאת, בתקופות בהן היא לא הייתה מאושפזת, היא שהתה באופן קבוע בבית בו התגוררה אימה בשכירות המוגנת. בית המשפט ציין כי יש לרכז את הדיון בשאלה האם התובע עצמו הינו דייר מוגן?

דיירות מוגנת

דייר מוגן אינו רוכש זכות של בעלות, אלא יש לו רק חיסיון מפני פינוי. הדיירות המוגנת אינה עוברת כחלק מהעיזבון ולכן ניתן לקבוע כי התובע לא רכש את הזכות במסגרת הירושה. למעשה, לאחר פטירת האם שהייתה דיירת מוגנת, הדיירות המוגנת עברה ליורשים רק על פי הוראות חוק הגנת הדייר ולא על פי כללי הירושה המקובלים.

חוק הגנת הדייר קובע כי יש שני סוגים של דיירים מוגנים:

• דיירים מוגנים בעלי הזכות המקורית.
• דיירים מוגנים בעלי זכות נגזרת מהזכות המקורית.

במידה והדייר שנפטר היה "דייר נגזר", חל ההסדר הקבוע בסעיף 27 לחור הגנת הדייר. על פי סעיף זה, יש מצבים בהם אנשים יכולים לרכוש סטאטוס של דיירות נגזרת שניה. כדי לקבל סטאטוס של דיירות נגזרת שניה היה על הנתבעות להוכיח כי הבת לא רק התגוררה עם אביה המנוח שהיה בעל הזכות המקורית, אלא גם התגוררה עם אמה המנוחה, לה הייתה זכות דיירות נגזרת וזאת מאז פטירת אביה המנוח ועד פטירת אימה המנוחה. כמו כן, היה עליהן להוכיח כי לאחותן לא הייתה, בעת פטירת אמה, דירה אחרת.

כמו כן, צוין כי זכות התובע לדיירות מוגנת הייתה קיימת, אם בכלל, רק מכוח דיירות נגזרת שניה. דהיינו, היה עליו לעמוד בתנאים המוזכרים בחוק. מדובר בתנאים הבאים - מגורים של 6 חודשים לפחות בדירה וזאת לפני שהדייר הנגזר הראשון רכש את הזכות (האמא), ורציפות מגורים בדירה ממועד רכישת הזכות הנגזרת על ידי האמא ועד לפטירתה. במקרה דנן, בית המשפט נדרש לבחון האם התובע המשיך להתגורר בבית בכל התקופה שמאז פטירת אביו ועד פטירת אימו.

החלטת בית המשפט

כזכור, אימו ואביו של התובע התגרשו עוד בשנת 1982. בהסכם הגירושין ביניהם נקבע כי התובע יישאר בחזקת אביו והבנות יהיו במשמורת האם. עוד נקבע כי דירת המגורים תשמש למגורי האישה והבנות בלבד. התובע הודה כי בין השנים 82-93 הוא התגורר עם אביו שלא בדירת המשפחה. כאמור, סעד של סילוק יד רשאי לבקש רק אדם שמחזיק במקרקעין כדין.

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי התובע לא החזיק במקרקעין כדין ולכן הוא לא היה יכול לקבל סעד של סילוק יד מאחיותיו. כמו כן, נקבע כי לא הייתה לתובע שום זכות אחרת במקרקעין אשר אפשרה לו לתבוע בגין דמי שימוש ראויים. לסיכום, תביעתו של האח לסילוק ידיהן של האחיות מהדירה נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבעות סכום של 5,000 ₪ הוצאות משפט. בית המשפט ציין כי הסכום נפסק על הצד הנמוך בשל העובדה שהצדדים הינם בעלי יכולת כלכלית נמוכה.