כאשר אדם שמואשם בביצוע עבירה פלילית מהווה סכנה לחברה, או שמא יש חשש שהוא ימלט מהדין או ישבש את הליכי החקירה, בית המשפט מורה על מעצרו עד תום ההליכים. כלומר, עד לאחר הכרעת הדין. כאמור, על מנת להורות על כך יש להוכיח שהתקיימו עילות המעצר שפורטו לעיל. בהתאם לעילות אלו, בית המשפט נדרש לבחון האם קיימת חלופת מעצר. קרי, האם ניתן לאיין את מסוכנות החשוד או את החשש להימלטות ושיבוש הליכי חקירה בדרך שונה, שמידת פגיעתה בחירות העצור פחותה. למשל, מעצר בית. דוגמא לדיון בעניין ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, בית המשפט דן בבקשה לחלופת מעצר והארכת מעצר עד תום ההליכים. בדיון קודם שנערך בבית המשפט בנושא, נקבע שהיו קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של החשוד. כלומר, התקיים התנאי שנדרש בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה– מעצרים), התשנ"ו – 1996. בנוסף, נקבע שבמקרה זה קמה לחשוד חזקת מסוכנות מאחר שהוא הואשם בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות: שימוש בסכין. אי לכך, על פי ההלכה המשפטית, מקום בו החשוד נאשם בעבירת אלימות תוך שימוש בסכין, על בית המשפט להורות על מעצרו עד תום ההליכים. זאת אלא אם כן התקיימו נסיבות מיוחדות שהצדיקו את שחרור החשוד לחלופת מעצר. על מנת להמשיך לדון בבקשתו של החשוד לחלופת מעצר, השופטת הורתה על קבלת תסקיר משירות המבחן.
המלצות קצין שירות המבחן
בתסקיר שהוגש לבית המשפט הומלץ לשחרר את החשוד, המשיב בדיון דנן, לחלופת מעצר. כלומר, למעצר בית בבית קרובות משפחתו באחת מערי הארץ. בנוסף, שירות המבחן המליץ לאפשר למשיב לצאת ללימודים במכללה בה למד בממסגרת מעצר הבית. כמו כן, הומלץ להעמידו תחת "פיקוח מעצרים" של שירות המבחן למשך שישה חודשים. דהיינו, מעצר בית חלקי. קצין המבחן שנתן המלצה זו נפגש עם שתי קרובות המשפחה אשר היו עתידות לשמש כמפקחות אחר המשיב בקיום תנאי מעצר הבית. הקצין התרשם שהן היו נכונות להציב גבולות ברורים ולדווח למשטרה במידה שתתרחש הפרה של תנאי המעצר.
משכך, סנגורו של המשיב ביקש לקבל את ההמלצה ולשחררו למעצר בית. זאת בפרט לאור העובדה שהחשוד היה אדם נורמטיבי, וניתן היה לראות בעבירה שבוצעה על ידו כאירוע חריג אליו נקלע בעל כורחו. בנוסף, הסנגור הדגיש שהמשיב היה מודע לחומרת מעשיו וניסה להתקדם בחייו. לפיכך, היה ראוי לתת בו אמון שישמור על החלטת בית המשפט ומגבלות מעצר הבית.
הכרעה
בפתח הדיון, השופטת הציגה את המלצות שירות המבחן, כפי שפורטו לעיל. אולם, היא ציינה שבמסגרת הדיון המשפטי, העידו בפניה שתי הבחורות שהיו עתידות לשמש כמפקחות המשיב במעצר הבית. בנוסף, גם אמן של הבחורות העידה בבית המשפט. מעדות זו עלה שדברי אחת מהמפקחות היו שקריים. שכן, הבחורה טענה שהיא לא עבדה ושהתה במרבית שעות היום בבית, בשמירה על בת גיסתה. אולם, מדברי האם ניתן היה ללמוד שבתה עבדה מחוץ לבית. לקביעת השופטת, המפקחת הציגה בפני בית המשפט תמונה שקרית. זאת על מנת לשכנע את בית המשפט לשחרר את המשיב למעצר בית בפיקוחה.
אי לכך, נקבע שלא היה ניתן לתת אמון בעדה כמפקחת על המשיב. באשר לבחורה השנייה שעתידה הייתה להיות מפקחתו של המשיב, היא נהגה לעבוד במשך היום בחברת ביטוח ולכן לא היה באפשרותה לפקח על האחרון במסגרת מעצר הבית. זאת ועוד, השופטת ציינה שגילה של מפקחת זו היה 19 שנים. לשיטתה, היה ספק האם היה בכוחה לעמוד בתנאי הפיקוח שנדרשו, בשל גילה הצעיר.
בנוסף, השופטת הדגישה שעבירת האלימות שיוחסה למשיב הייתה חמורה והתנהלותו, לאורך כל שלבי הדיון המשפטי, לימדה על מסוכנות רבה. לכן, נקבע שלא היה מקום להורות על שחרור המשיב למעצר הבית, בפרט מאחר שעלה ספק באשר ליכולת להבטיח פיקוח על מעשי האחרון בתקופה זו. בסופו של דבר, לאור האמור לעיל, השופטת הורתה על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.
עודכן ב: 04/11/2012
