רשות עירונית יכולה לבצע פעולות להן היא מוסמכת על פי חוק בלבד. ישנם חוקים שונים המעניקים סמכויות אכיפה לרשות המקומית. כך למשל, חוק שמירת הניקיון, המעניק לרשות המוסמכת לבצע פעולות מכוח אותו חוק על מנת לשמור על ניקיון ומראית תחום שיפוטה. כאשר עירייה מבצעת פעולה שלא הוסמכה לה על פי חוק, לא יהיה לה תוקף משפטי.
פסק הדין הבא עסק בסמכות הרשות העירונית לגרור רכב מכוח החוק לשמירת הניקיון. התובעת טענה כי רכבה נגרר שלא בסמכות. עיריית רמת גן, טענה לעומתה, כי רכבה עמד ללא תזוזה במשך שלושה חודשים. לטענת העירייה, בעלת הרכב לא נענתה לשתי פניות שנשלחו אליה מטעמה בו התבקשה להזיזו ולכן נגרר בסמכות.
האם העירייה הייתה ברת סמכות לגרור את הרכב?
על פי סעיף 8א(א) לחוק שמירת הניקיון, רשאית הרשות המוסמכת להורות על גרירת רכב ממקומו אם הושאר ברשות הרבים במקום אחד במשך תקופה העולה על 60 ימים. מעדותה של התובעת עלה כי היא איננה משתמשת ברכבה על בסיס יומי, אולם היא מקפידה להזיזו לפחות פעם בשבוע. עוד ציין השופט כי מתמונות הרכב שהוצגו לו על ידי התובעת, הרכב נראה במצב חיצוני סביר ומעלה.
ביהמ"ש קבע כי את סעיף 8א(א) לחוק שמירת הניקיון יש לפרש בהתאם לתכליתו. מטרת הסעיף, כפי שהסביר אותה השופט, הינה למנוע השלכת גורטאות וחלקי רכב שאינם בשימוש אך אינם עולים כדי הגדרת "גרוטאה" בחוק. בכך יש כדי לשמור על ניקיונה ומראיתה של העיר. השופט התייחס למהותו של החוק וטען כי מדובר בחוק דרקוני, שהרי יהיו מצבים בהם ייבצר מאדם להזיז את רכבו במשך התקופה המצויינת בחוק, ועל אף זאת די בכך להקים לעירייה זכות לגרור את רכבו.
משכך, השופט קבע יש לנהוג בחוק זה בצמצום, בסבירות ובאופן מידתי. לדידו, ככל שהחוק פוגע יותר בזכויות האזרח, כך יש לפרש את היכולת לבצע פעולה על פיו בצמצום ולהחמיר בדרישות הראייתיות אשר על הרשות המבצעת לעמוד בהן על מנת להוכיח שרכשה את סמכותה לביצוע הפעולה כדין. מקל וחומר הסיק השופט, כי כאשר מדובר במצב שבו אדם מחנה את רכבו בסמוך לביתו באופן הנהוג על ידי כלל בני האדם, החוק אינו מטיל חובה על אדם להשתמש ברכבו ובמילא הטלת חובה כזו לא תעמוד במבחן חוקתי. אולם בדרך עקיפה, החוק המעניק סמכות לרשות לפעול כנגד רכבו של אדם אם לא הזיזו במשך יותר מ- 60 ימים, מחייב אדם לעשות שימוש ברכבו.
ביהמ"ש פסק כי במקרה הנדון עיריית רמת גן פירשה את החוק באופן דווקני ביותר. כמו כן, השופט התייחס לטענת העירייה לפיה העובדה כי רכבה של התובעת נגרר מאותו מקום בו עמד עת חזו בו עובדי העירייה לראשונה מעידה על כך שלא הזיזה אותו. טענה זו, לפי דבריו של השופט, אינה משכנעת ואינה עומדת ברף ההוכחה הנדרש. בסיכומו של דבר פסק ביהמ"ש כי העירייה ביצעה את הגרירה ללא סמכות וחייב אותה בתשלום הוצאות התובעת על סך 2,000 ₪.
עודכן ב: 28/05/2024
.jpg)
.jpg)


