לכל אדם שנפגע בתאונת דרכים, קמה זכות לתגמולים מחברת הביטוח. עם זאת, ישנם מקרים בהם מתעוררת מחלוקת באשר לגובה הפיצויים המשולמים. לחלופין, ישנם מקרים בהם המחלוקת נסבה סביב השאלה האם פגיעת האדם אכן נגרמה כתוצאה מתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה דנן, בית המשפט נדרש להכריע בשאלה האם האירוע בו נפגעה התובעת היה "תאונת דרכים" בהתאם להגדרה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. על פי עובדות כתב התביעה, התובעת נפגעה בגופה כתוצאה ממים רותחים שהתפרצו החוצה ממצנן הרכב ופגעו בה. האירוע התרחש כאשר תובעת הרימה את מכסה המצנן על מנת לבדוק שמן ומים. זאת מאחר והיא הבחינה בנזילת מים מתחת לרכב טרם הנסיעה. במועד האירוע, הנתבעות ביטחו את רכבה של התובעת בביטוח חובה, והן הסכימו להעמיד את סכום נזקיה של האחרונה על סך של 86,500 ₪. כאמור, המחלוקת בין הצדדים הייתה בעניין שאלת הגדרתה של התאונה כתאונת דרכים. בנוסף, הצדדים היו חלוקים באשר לשאלת החבות. דהיינו, האם התאונה אכן אירעה כפי שהתובעת טענה או בנסיבות אחרות.
הכרעה
השופט ציין שגרסתה של התובעת לאופן קרות התאונה לא הייתה מהימנה. שכן, בעת חקירתה במשטרה, על ידי סוכנות הביטוח ואף בכתב התביעה, התובעת לא ציינה שנסעה לאחור עם רכבה, טרם פתיחת מכסה המנוע ובדיקת המים. אלא, רק בעת מתן העדות בבית המשפט התובעת העלתה גרסה זו. כאשר היא נשאלה לסיבה לכך, התובעת הציגה תשובה שלא הייתה סבירה לקביעת השופט. לפסיקתו, התובעת ציינה לראשונה את הנסיעה לאחור בעדותה בבית המשפט לאחר שקיבלה הסבר מעורך דינה על חשיבות העובדה שבדיקת המים נעשתה אגב נסיעה ולא בעת שרכבה חנה. זאת לצורך הגדרת "תאונת דרכים".
השופט ציין שחיזוק למסקנה זו היה ניתן למצוא בעובדה שהתובעת לא העלתה לדוכן העדים את שכניה שסייעו לה לאחר התאונה. אמנם, לא הייתה מחלוקת ששכנים אלו לא היו עדים לתאונה עצמה, אבל היה בכוחם להעיד על מקום הימצאו של הרכב סמוך לתאונה. כלומר, האם הוא היה סמוך לכביש, כגרסת התובעת, או שמא בחניית הבית.
השופט ציין שעל פי הכלל המשפטי, אי הבאת עד רלוונטי ללא הסבר סביר פועלת לרעתו של הצד שנמנע מכך והלכה למעשה, גורם לחיזוק גרסת בעל הדין הנגדי. כלומר, השופט קבע שהעובדה שהתובעת לא זימנה את שכניה להעיד, הייתה בה כדי לפגוע בגרסתה ולהחלישה. לאור זאת, השופט פסק שהתובעת לא הוכיחה שטרם פתיחת מכסה המצנן ברכב היא נסעה עם רכבה לאחור.
לא זו אף זו, נקבע שהתובעת לא הוכיחה שהיא התכוונה לנסוע עם רכבה סמוך לאחר בדיקת המים. זאת לאור עדותה של התובעת במשטרה בה נטען שפתיחת מכסה המצנן הייתה בעת שהרכב חנה בחנייה. בנוסף, השופט פסק שהחלטת התובעת למלא מים במצנן נעשתה לאחר שהאחרונה הבחינה בנזילה בעת שנסעה. כלומר, התובעת מילאה מים במצנן בסוף נסיעתה, בעת שהרדיאטור היה חם ולכן המים התפרצו החוצה.
לבסוף, השופט פסק שפתיחת מכסה המנוע לא הייתה בגדר "טיפול דרך" או "תיקון דרך" כהגדרתם בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. זאת מאחר ופתיחת המכסה לא נעשתה אגב נסיעה ולצורך המשכה המיידי, במטרה למנוע סיכון תעבורתי. לפיכך, לא היה מקום להכיר באירוע דנן כתאונת דרכים כהגדרתה בחוק ולחייב את הנתבעות בתשלום פיצוי. בסופו של דבר, התביעה נדחתה.
.JPG)
